שיר ההפלגה ♫

כָּל זֶה הָיָה, הָיֹה הָיָה
לִפְנֵי הַרְבֵּה שָׁנִים:
בַּיָּם הִפְלִיגָה אֳנִיָּה
וְלָהּ שְׁלֹשָׁה תְּרָנִים.

שְׁלֹשָׁה תְּרָנִים לָאֳנִיָּה
וּמִפְרְשֵׂי זָהָב,
וְעַל סִפּוּן הָאֳנִיָּה
טַוָּס יְפֵה-זָנָב.

וְהַטַּוָּס הָדוּר מְאֹד
וְעַל זְנָבוֹ כְּתוּבִים
גַּם מִזְמוֹרִים גַּם אַגָּדוֹת
בִּשְׂפַת הַכּוֹכָבִים.

וּמַלָּחִים וְדַיָּגִים
בְּמַעֲגָל גָּדוֹל –
מִמִּזְמוֹרָיו מִתְמוֹגְגִים,
שָׁרִים אוֹתָם בְּקוֹל.

שָׁרִים אֶת שִׁיר הַכּוֹכָבִים,
קוֹרְאִים הָאַגָּדוֹת,
וְלַגַּלִּים הַשּׁוֹבָבִים
חָדִים אַלְפֵי חִידוֹת.

וּדְגֵי זָהָב יְפֵה-סְנַפִּיר
מִן הַמְּצוּלָה עוֹלִים
לִשְׁמֹעַ אַגָּדָה וְשִׁיר
עַל נַדְנֵדַת גַּלִּים.

וְכָךְ שָׁרִים הַמַּלָּחִים:
"גָּדוֹל הוּא הָעוֹלָם,
יֵשׁ בּוֹ פְּרָחִים, יֵשׁ בּוֹ חוֹחִים,
יֵשׁ יַבָּשָׁה וָיָם.

יֵשֹ בּוֹ גַּלִּים, יֵשׁ בּוֹ חוֹפִים,
יֵשׁ שֶׁקֶט, גַּם סוּפָה,
אַךְ מֵאַלְפֵי דְבָרִים יָפִים
הַהַפְלָגָה יָפָה.

כִּי בָּהּ חֶדְוַת הַמֶּרְחַקִּים
וְרוּחַ מֶרְחַבְיָה,
וּבֵין יַמִּים וּבֵין שְׁחָקִים
תָּטוּס הָאֳניָּה.

וְלֶב-הַיָּם לְךָ נִגְלָה
וְהוּא עָמֹק מְאֹד,
כְּלֶב-אָדָם כֵּן הַמְּצוּלָה
תָּמִיד טוֹמֶנֶת סוֹד.

וְאִם רוּחוֹת אוֹרְבִים לְךָ
בַּדֶּרֶךְ הַקָּשָׁה,
צְפוּיִים יָמִים טוֹבִים לְךָ
וְאַפְתָּעוֹת פְּגִישָׁה.

בַּסְּעָרָה עִם כָּל תְּנוּדָה
בַּחֲבָלִים אֱחֹז,
הָאֳנִיָּה עוֹלָה יוֹרְדָה,
אַךְ לֹא יֵרֵד הָעֹז.

זֶה שִׁיר מִזְמוֹר הַהַפְלָגָה
בְּלַיִל בְּהִיר-כּוֹכָב,
הַקְשֵׁב תַּקְשִׁיב לוֹ הַדָּגָה
יַקְשִׁיב לוֹ הַמֶּרְחָב".

כָּל זֶה הָיָה, הָיֹה הָיָה
לִפְנֵי הַרְבֵּה שָׁנִים –
בַּיָּם הִפְלִיגָה אֳנִיָּה
וְלָהּ שְׁלֹשָׁה תְּרָנִים.

[בית שישי]
וּדְגֵי זָהָב יְפֵי סְנַפִּיר

[בית תשיעי]
תָּשּׁוּט הָאֳניָּה