שכב הירדם (לחן עממי יידי 2) ♫

שְׁכַב, הֵרָדֵם, בֵּן לִי יַקִּיר
שְׁמַע, אֲדַבֵּר שִׁיר;
בִּימֵי קֶדֶם בַּמֶּרְחַקִּים
הָיֹה הָיְתָה עִיר.
‏
אֲבוֹתֶיךָ הַקַּדְמוֹנִים
לְפָנִים גָּרוּ שָׁם;
אֲזַי חָיוּ חַיֵּי אֹשֶׁר,
אֲזַי הָיוּ עַם.

עַם שֶׁאַרְצוֹ תַּחַת רַגְלָיו
זָבַת חָלָב, דְּבַשׁ;
עַם, שֶׁלְּעִתִּים מְאֹד רְחוֹקוֹת
נִמְצָא בוֹ אִישׁ רָשׁ.

אַךְ הָאָבוֹת מֵרֹב טוֹבָה
עָזְבוּ תּוֹרַת אֵל;
וַעֲלֵי שֶׁמֶשׁ הַצְלָחָתָם
עָלוּ עָבֵי צֵל.

וּבְהִתְקַצֵּף אֵל עֲלֵיהֶם
גֵּרְשָׁם מִן הָעִיר...
שְׁכַב, הֵרָדֵם, בֵּן לִי יַקִּיר
שְׁמַע, אֲדַבֵּר שִׁיר:

בַּהֵיכָלִים הַנֶּהְדָּרִים
עַם הִתְיַשֵּׁב זָר;
וַאֲבוֹתֶיךָ נָדִים נָעִים,
נְתוּנִים בִּידֵי צַר.

הַרְבֵּה מְאוֹת שָׁנִים נָדִים
הֵם גַּם פֹּה גַּם שָׁם;
אַךְ הֵם מְקַוִּים, כִּי יוֹם יָבוֹא –
וְשָׁבוּ לִהְיוֹת עַם.

כִּי כֵן אוֹתָם אֵל הִבְטִיחַ
בְּיוֹם הָאַף הַלָּז,
כִּי יוֹם יָבוֹא וְשָׁבוּ כֻּלָּם
לִחְיוֹת עוֹד עַם עַז.

כִּי יוֹם יָבוֹא – וְקָם מִקִּרְבָּם
כַּאֲרִי נוֹהֵם אִישׁ,
שֶׁקּוֹל יִתֵּן – וְהִתְקַבָּצוּ
אֵלָיו כֻּלָּם חִישׁ;

אָז תִּשָּׁמַע שַׁאֲגַת אַרְיֵה:
"מִי לָעָם – אֵלַי!"
אָז יָרִיעוּ כֻּלָּם, כֻּלָּם:
"הַמָּשִׁיחַ חַי!"

אָז יָעוּפוּ חִישׁ כִּבְרָקִים
דֶּרֶךְ מֶרְחַב יָם
אֶל הָעִיר הַהִיא הַיָּפָה,
שֶׁגֹּרְשׁוּ מִשָּׁם;

וּבִרְצוֹן הָאֵל יָבוֹאוּ
כֻּלָּם אֶל הָעִיר...
עַתָּה שְׁכַב וִישַׁן, בֵּן יַקִּיר,
שְׁמַע אֲדַבֵּר שִׁיר...