הַזִּיוָן קוֹרֵא לְכָל הָעָם: "כָּל צִיץ וָצִיץ אֵלַי! בִּמְחוֹל מַחֲנַיִּם תֵּצְאוּ פֹּה בָּאָבִיב וּבַגַּיְא". אָז כָּל הַפְּרָחִים בָּאוּ חִישׁ וַיְּחַיּוּ פְּנֵי הַכַּר, שָׁם פֶּרֶג דָם, הַסְּגֻלָּה שָׁם וּתְכֵלֶת צִיץ הַבָּר. וּבְתֵת לָהֶם הַזִּיוָן אוֹת וְהַפְּרָחִים רוֹקְדִים שָׁם, וּבַשָּׁמַיִם יָהֵל דֹּם וּנִבַּט סַהַר בָּם. וַיִּחַר אַף הַסְּתָו בָּהֶם, וַיֵּרֵד אֶל הַכַּר, הַפְּרָחִים נִבְהֲלוּ מְאֹד שִׂיחָתָם פָּסְקָה כְּבָר. וּבְשׁוּב הַסְּתָו לִנְאוֹת הָהָר הַנִּזְעָם וְהָרָם, שׁוּב יִקְרָא זִיוָן לְצִיץ וָצִיץ, שׁוּב יִקְרָא לְכָל הָעָם. עִם אָבִיב הֵן נֵעוֹרִים בִּי גַּעֲגוּעַי אֶל הַכְּפָר, וְעִם קְהַל הַפְּרָחִים גַּם אֲנִי אָחוֹלָה עַל הַכַּר. הזיוון קורא לכל העם כל ציץ וציץ אלי במחול מחניים תצאו פה באביב ובגיא אז כל הפרחים באו חיש ויחיו פני הכר שם פרג דם הסגולה שם ותכלת ציץ הבר ובתת להם הזיוון אות והפרחים רוקדים שם ובשמיים יהל דום וניבט סהר בם וייחר אף הסתו בהם וירד אל הכר הפרחים נבהלו מאוד שיחתם פסקה כבר ובשוב הסתו לנאות ההר הנזעם והרם שוב יקרא זיוון לציץ וציץ שוב יקרא לכל העם עים אביב הן נעורים בי געגועי אל הכפר ועים קהל הפרחים גם אני אחולה על הכר