הקטן
גופן
הגדל
גופן
הנודד
נוֹדֵד עָנִי דּוֹפֵק פֹּה טְרָה לָה לָה יוֹם וָלַיְלָה אָנוּד כֹּה טְרָה לָה לָה דֶּרֶךְ שָׂדוֹת, דֶּרֶךְ יְעָרִים טְרָה לָה לָה לָה אֵלֵכָה לִי פֹּה בַּכְּפָרִים טְרָה לָה לָה לָה. בַּיִת לְכָל אָדָם יֵשׁ טְרָה לָה לָה לָה מְנוֹרַת אוֹר וְתַנּוּר אֵשׁ טְרָה לָה לָה וְרַק אֲנִי - הַלְּבָנָה נֵרִי טְרָה לָה לָה לָה וְזֶה הַמַּטֶּה הוּא חֲבֵרִי טְרָה לָה לָה לָה. אֲנָשִׁים טוֹבִים, פִּתְחוּ לִי טְרָה לָה לָה מָקוֹם לָלוּן תְּנוּ נָא לִי טְרָה לָה לָה רַק הַלַּיְלָה פֹּה אָנוּחַ טְרָה לָה לָה לָה בֹּקֶר אֵלֵךְ עִם הָרוּחַ טְרָה לָה לָה לָה.נודד עני דופק פה טרה לה לה יום ולילה אנוד כה טרה לה לה דרך שדות דרך יערים טרה לה לה לה אלכה לי פה בכפרים טרה לה לה לה בית לכל אדם יש טרה לה לה לה מנורת אור ותנור אש טרה לה לה ורק אני - הלבנה נרי... טרה לה לה לה וזה המטה הוא חברי - טרה לה לה לה אנשים טובים פיתחו לי טרה לה לה מקום ללון נא תנו לי טרה לה לה רק הלילה פה אנוח טרה לה לה לה בוקר אלך עם הרוח טרה לה לה לה

פתיחה בנגן חיצוני

מילים: יחיאל היילפרין
לחן: אליקום צונזר
כתיבה: יידיש: תרל"ז 1877
הלחנה: תרל"ז 1877

נוֹדֵד עָנִי דּוֹפֵק פֹּה
טְרָה לָה לָה
יוֹם וָלַיְלָה אָנוּד כֹּה
טְרָה לָה לָה
דֶּרֶךְ שָׂדוֹת, דֶּרֶךְ יְעָרִים
טְרָה לָה לָה לָה
אֵלֵכָה לִי פֹּה בַּכְּפָרִים
טְרָה לָה לָה לָה.

בַּיִת לְכָל אָדָם יֵשׁ
טְרָה לָה לָה לָה
מְנוֹרַת אוֹר וְתַנּוּר אֵשׁ
טְרָה לָה לָה
וְרַק אֲנִי - הַלְּבָנָה נֵרִי
טְרָה לָה לָה לָה
וְזֶה הַמַּטֶּה הוּא חֲבֵרִי
טְרָה לָה לָה לָה.

אֲנָשִׁים טוֹבִים, פִּתְחוּ לִי
טְרָה לָה לָה
מָקוֹם לָלוּן תְּנוּ נָא לִי
טְרָה לָה לָה
רַק הַלַּיְלָה פֹּה אָנוּחַ
טְרָה לָה לָה לָה
בֹּקֶר אֵלֵךְ עִם הָרוּחַ
טְרָה לָה לָה לָה.
נודד עני דופק פה
טרה לה לה
יום ולילה אנוד כה
טרה לה לה
דרך שדות דרך יערים
טרה לה לה לה
אלכה לי פה בכפרים
טרה לה לה לה

בית לכל אדם יש
טרה לה לה לה
מנורת אור ותנור אש
טרה לה לה
ורק אני - הלבנה נרי...
טרה לה לה לה
וזה המטה הוא חברי -
טרה לה לה לה

אנשים טובים פיתחו לי
טרה לה לה
מקום ללון נא תנו לי
טרה לה לה
רק הלילה פה אנוח
טרה לה לה לה
בוקר אלך עם הרוח
טרה לה לה לה





 פרטים נוספים


נוסח "בקרן זווית"

נוֹדֵד עָנִי דּוֹפֵק פֹּה
לַלַלַ
גַּם יוֹם, גַּם לֵיל אָנוּד כֹּה
לַלַלַ
לִי שָׂדוֹת, לִי יְעָרִים
רַק לָלוּן אָבוֹא לַכְּפָרִים
לַלַלַ, לַלַלַ.

לְכָל אָדָם בַּיִת יֵשׁ
לַלַלַ
מְנוֹרַת אוֹר וְתַנּוּר אֵשׁ
לַלַלַ
וַאֲנִי - הַלְּבָנָה נֵרִי
וְזֶה הַמַּקֵּל הוּא חֲבֵרִי
לַלַלַ, לַלַלַ.

אֲנָשִׁים טוֹבִים, פִּתְחוּ נָא לִי
לַלַלַ
מָקוֹם לָלוּן תְּנוּ נָא לִי
לַלַלַ
רַק הַלַּיְלָה פֹּה אָנוּחַ
בֹּקֶר אֵלֵךְ עִם הָרוּחַ
לַלַלַ, לַלַלַ.
נודד עני דופק פה
ללל
גם יום, גם ליל אנוד כה
ללל
לי שדות, לי יערים
רק ללון אבוא לכפרים
ללל, ללל

לכל אדם בית יש
ללל
מנורת אור ותנור אש
ללל
ואני - הלבנה נרי
וזה המקל הוא חברי
ללל, ללל

אנשים טובים פיתחו נא לי
ללל
מקום ללון תנו נא לי
ללל
רק הלילה פה אנוח
בוקר אלך עם הרוח
ללל, ללל


 פרטים נוספים


מתוך הפנקס הקטן של הדסה ברלינסקי

כותרת: קַיִן הַנּוֹדֵד

[סוף בית 1]
אֵלֵךְ אָנוּד בַּכְּפָרִים

[סוף בית 3]
בַּיִת אֵצֵא עִם הָרוּחַ
כותרת: קין הנודד

[סוף בית 1]
אלך אנוד בכפרים

[סוף בית 3]
בית אצא עם הרוח


 פרטים נוספים


מילים בשפת המקור (יידיש)

די שטאקשפיל

ווער נאר די שפיל בעטראכט
די שטולן מיט דעם שטאק
ווי איינער גייט זיך גאנץ באזאכט
(אזוי אין שוין דער חוק)
פלוצלינג זיצט ער אויף א שטול
זיין שטאק בלייבט שוין שטיין
די שטולן ווער מיט מענטשן פול
נאר איינער בלייבט אליין

דער איינער נעבעך וועלכער בלייבט
די שאנדע איז דייער גרויס
דער פון אים קאטאוועס טרייבט
דער צוייטער לאכט אים אויס...
ערקלערט מיר נאר די זינד פון עס
זיין בלוט וואס מע צאפט
וואס האט ער פאר א שולד אין דעם
אז מע האט זיין ארט פארכפאט

עס ווערט די שטוב מיט קולות פול
זו צען איז דאס געשמאק
ווי צווי זעצן זיך אויף איין שטול
ווי צווין קעץ אין איין זאק...
קוק זיך איין פון זיי דעם סוף
באטראכט אויף זיך אליין
ווי ביידע נעבעך באצאלן שטראף
און ביידע בלייבן שטיין...

די זעלבע זאך ביי אונדז אויך טרעפט
א רחמנות, גלייבט נאר מיר
ווי צווי פאלן אן אויף איין געשעפט
יעדער צום צו זיך
איינער וויל דעם צווייטן דריקן
יענעם מאכן נויט
ברידער, הערט זיך אויף צו פליקן
זעט, איר בלייבט אן ברויט!

די שפיל פון שמאק איז אקודאט
ווי די מענטשען אויף דער וועלט
ווער עם קען כאפן זיין א כוואט
יענעם קומט דאס געלט
קען ער נאך ניט לויפן שנעל
וויל נאר ערלעך גיין
פאדלויפט דער צווייטער אויף זיין שטעל
ער נעבעך בלייבט שוין שטיין...

די שטולן איז די טעג פון דער וועלט
מיט דעם שטאק נייט די צייט
גליק און אומגליק דלות און געלט
טאנצן זיך ביי דער זייט
היינט איז דער מיט פריידע פול
דו נעבעך מיט געוויין
מארגן זיצסטו אויף זיין שטול
יענער בלייבט שוין שטיין...

פון גרויסע פאלאצן קומט מען אפ
פון קעלעדן שטייגט מען אויף
דעם טרייבט די צייטן פון שטול אראפ
דעם צוויטן זעצט זו ארויף
שטאלציר נישט ביי דער זוטער צייט
ביי דער שלעכטער - שריי ניסט "וויי!"
פון גליק צום אומגליק איז נאר נישט ווייט
נאר מיט דעם שטול א דריי

נאר פרענט ביי נאט קוין קשיות ניט
פאר וואסד האט יעגער צרות פיל
עד פירט זיין וועלטל קלןג געניט
אזוי גייט צו דר שפיל
איינער מוז שוין אויסן בלייבן
אזוי מוז עס גיין
נאר פון יעגעס קאמאוועס טרייבן
פוי, דאס איז ניט שיין!

גאפאלעגס נאמען קלינגט ווי א גלאק
ביי אלע קייסארים פול
פיל מאל די צייט האט געשריען "שטאק"
כאפט ער רק זיין שטול
פרייסן קומט פלוצלינג צו גיין
"שטאק" שרייט זי אויס
נאפאלעאן בלייבט אין ביוש שטיין
די וועלט לאכט אים אויס...

די נאטור גייט ארוס די יארן
די וועקסלונג האט זי אין האנט
דער זעלבער שטאק וואס איז היינט א קארן
איז מארגן א העלפאנד
איצט איז ער א מענטש - דא ווערט ער ערד
און דערפון - א בוים אין פעלד,
פון די פרוכטן ווערט אן אקס, א פערד
און ווידער א מענטש א העלד





 פרטים נוספים
הקלטת זמרדע
ביצוע: מייק וינטראוב
שנת הקלטה: 1948
מקור: אוסף בן סטונהיל בארכיון הצליל הלאומי

אנו מתנצלים על איכות הביצוע ועצמתו הנמוכה.



על השיר

השיר העברי נדפס כשיר-משחק בשירון שערך יצחק קצנלסון "גן ילדים", והתפרסם אחר כך בשירונם של יחיאל היילפרין ויואל אנגל "בקרן זווית", בלחן שיואל אנגל כנראה עיבד.

המקור היידי נדפס לראשונה ב"המנגן, פיר נייע הערליכע לידער מיט מעלאדיען" (ארבעה שירים חדשים יפים עם מנגינות) בשנת תרל"ז 1877. זכות זיהוי המקור היידי שמורה למאיר נוי ("מעייני הזמר", עמ' 200).

כותב יעקב פיכמן, במבוא למהדורה השנייה של "בקרן זווית" (תש"ה):

אזכור עוד את שיר "הנודד", שכל חרוז שהצליח בו עורר במחבר המיית גיל. ואמנם גם בימיו האחרונים עלה בקרבו צלצולו הלירי, עד שביקש שיחרתו על מצבתו את חרוזיו האחרונים: רק הלילה פה אנוח/בוקר אלך עם הרוח.

 

 

 


כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת evyatar@zemereshet.co.il.

סיפור שיר


הוראות המשחק מתוך "גן ילדים" בעריכת יצחק קצנלסון




© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם