הפרידה

צַו נִתַּן, אוֹתָהּ - מִזְרָחָה, וְאוֹתוֹ - לַמַּעֲרָב, אַנְשֵׁי הַחַיִל הָאָדֹם נֶחֶלְצוּ לִשְׂדוֹת-הַקְּרָב. יָצְאוּ לָהֶם, נִפְרָדוּ, אַף עָזְבוּ נְוֵה-שָׁלוֹם: "חֶמְדָּתִי, אֶת אִחוּלַיִךְ מַה תַּגִּישִׁי לִי הֲלוֹם?" סָחָה לוֹ הַנֶּאֱהֶבֶת: "בִּרְכָּתִי מִקֶּרֶב לֵב - אִם תָּמוּתָה - מוּתָה פֶּתַע, תִּפָּצַע - פָּחוֹת כְּאֵב, אַךְ מְאֹד מְאֹד אָוִיתִי, חֲבֵרִי, רֵעִי-אָהוּב, כִּי עַלִּיז עוֹד כִּמְנַצֵּחַ בִּמְהֵרָה אֵלַי תָּשׁוּב." אָז יִלְחַץ יָדָהּ בְּנֹעַם, בְּפָנֶיהָ שָׂם עֵינָיו: "רַק אַחַת עוֹד אֲבַקֵּשָׁה... תִּכְתְּבִי נָא לִי מִכְתָּב." "אֵיכָכָה אוּכַל לָדַעַת מְקוֹמְךָ אֵי בָּעוֹלָם?" "לֹא חָשׁוּב," - הֵשִׁיב לָהּ חֶרֶשׁ "תִּכְתְּבִי נָא לִי אֵי-שָׁם"... צַו נִתַּן, אוֹתָהּ - מִזְרָחָה, וְאוֹתוֹ לַמַּעֲרָב. אַנְשֵׁי הַחַיִל הָאָדֹם נֶחֶלְצוּ לִשְׂדוֹת הַקְּרָב.צו ניתן, אותה – מזרחה, ואותו – למערב, אנשי החיל האדום נחלצו לשדות-הקרב. יצאו להם, נפרָדו, אף עזבו נווה-שלום: "חמדתי, את אחוליך מה תגישי לי הלום?" סחה לו הנאהבת: "ברכתי מקרב לב - אם תמותה - מותה פתע, תפצע - פחות כאב, אך מאוד מאוד אוויתי, חברי, רעי-אהוב, כי עליז עוד כמנצח במהרה אליי תשוב." אז ילחץ ידה בנועם, בפניה שם עיניו: "רק אחת עוד אבקשה... תכתבי נא לי מכתב." "איככה אוכל לדעת מקומך אי בעולם?" "לא חשוב," – השיב לה חרש "תכתבי נא לי אי-שם"... צו ניתן, אותה - מזרחה, ואותו למערב. אנשי החיל האדום נחלצו לשדות הקרב.