הקטן
גופן
הגדל
גופן
נחמו עמי
נַחֲמוּ, נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם. דַּבְּרוּ עַל-לֵב יְרוּשָׁלִַם וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ, כִּי נִרְצָה עֲו‍ֹנָהּ, כִּי לָקְחָה מִיַּד אֲדֹנָי כִּפְלַיִם בְּכָל-חַטֹּאתֶיהָ. הִתְעוֹרְרִי, הִתְעוֹרְרִי, קוּמִי יְרוּשָׁלִַם, אֲשֶׁר שָׁתִית מִיַּד אֲדֹנָי אֶת-כּוֹס חֲמָתוֹ, אֶת-קֻבַּעַת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה שָׁתִית מָצִית. בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ. בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ, וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ – אָמַר גֹּאֲלֵךְ, אֲדֹנָי. אֶפְתַּח עַל-שְׁפָיִים נְהָרוֹת וּבְתוֹךְ בְּקָעוֹת מַעְיָנוֹת; אָשִׂים מִדְבָּר לַאֲגַם-מַיִם וְאֶרֶץ צִיָּה לְמוֹצָאֵי מָיִם. אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז, שִׁטָּה, וַהֲדַס, וְעֵץ שָׁמֶן; אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ, תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו. עִבְרוּ, עִבְרוּ בַּשְּׁעָרִים, פַּנּוּ דֶּרֶךְ הָעָם; סֹלּוּ, סֹלּוּ הַמְסִלָּה, סַקְּלוּ מֵאֶבֶן, הָרִימוּ נֵס עַל-הָעַמִּים. וּפְדוּיֵי אֲדֹנָי יְשׁוּבוּן, וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה, וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל-רֹאשָׁם. נַחֲמוּ, נַחֲמוּ עַמִּי.נחמו, נחמו עמי יאמר אלוהיכם. דברו על-לב ירושלים וקראו אליה כי מלאה צבאה, כי נרצה עו‍ונה, כי לקחה מיד אדוניי כפליים בכל-חטואתיה. התעוררי, התעוררי, קומי ירושלים, אשר שתית מיד אדוניי את-כוס חמתו, את-קובעת כוס התרעלה שתית מצית. ברגע קטון עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך. בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך, ובחסד עולם ריחמתך – אמר גואלך, אדוניי. אפתח על-שפיים נהרות ובתוך בקעות מעיינות; אשים מדבר לאגם-מים וארץ צייה למוצאי מים. אתן במדבר ארז, שיטה, והדס, ועץ שמן; אשים בערבה ברוש, תדהר ותאשור יחדו. עברו, עברו בשערים, פנו דרך העם; סולו, סולו המסילה, סקלו מאבן, הרימו נס על-העמים. ופדויי אדוניי ישובון, ובאו ציון ברינה, ושמחת עולם על-ראשם. נחמו, נחמו עמי.

פתיחה בנגן חיצוני

מילים: מן המקורות
לחן: עמנואל עמירן (פוגצ'וב)

נַחֲמוּ, נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם.
דַּבְּרוּ עַל-לֵב יְרוּשָׁלִַם וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ
כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ, כִּי נִרְצָה עֲו‍ֹנָהּ,
כִּי לָקְחָה מִיַּד אֲדֹנָי כִּפְלַיִם בְּכָל-חַטֹּאתֶיהָ.

הִתְעוֹרְרִי, הִתְעוֹרְרִי, קוּמִי יְרוּשָׁלִַם,
אֲשֶׁר שָׁתִית מִיַּד אֲדֹנָי אֶת-כּוֹס חֲמָתוֹ,
אֶת-קֻבַּעַת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה שָׁתִית מָצִית.

בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ.
בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ,
וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ – אָמַר גֹּאֲלֵךְ, אֲדֹנָי.

אֶפְתַּח עַל-שְׁפָיִים נְהָרוֹת וּבְתוֹךְ בְּקָעוֹת מַעְיָנוֹת;
אָשִׂים מִדְבָּר לַאֲגַם-מַיִם וְאֶרֶץ צִיָּה לְמוֹצָאֵי מָיִם.
אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז, שִׁטָּה, וַהֲדַס, וְעֵץ שָׁמֶן;
אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ, תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו.

עִבְרוּ, עִבְרוּ בַּשְּׁעָרִים, פַּנּוּ דֶּרֶךְ הָעָם;
סֹלּוּ, סֹלּוּ הַמְסִלָּה, סַקְּלוּ מֵאֶבֶן,
הָרִימוּ נֵס עַל-הָעַמִּים.

וּפְדוּיֵי אֲדֹנָי יְשׁוּבוּן, וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה,
וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל-רֹאשָׁם.

נַחֲמוּ, נַחֲמוּ עַמִּי.
נחמו, נחמו עמי יאמר אלוהיכם. דברו על-לב ירושלים וקראו אליה כי מלאה צבאה, כי נרצה עו‍ונה, כי לקחה מיד אדוניי כפליים בכל-חטואתיה.

התעוררי, התעוררי, קומי ירושלים, אשר שתית מיד אדוניי את-כוס חמתו, את-קובעת כוס התרעלה שתית מצית.

ברגע קטון עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך. בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך, ובחסד עולם ריחמתך – אמר גואלך, אדוניי.

אפתח על-שפיים נהרות ובתוך בקעות מעיינות; אשים מדבר לאגם-מים וארץ צייה למוצאי מים. אתן במדבר ארז, שיטה, והדס, ועץ שמן; אשים בערבה ברוש, תדהר ותאשור יחדו.

עברו, עברו בשערים, פנו דרך העם; סולו, סולו המסילה, סקלו מאבן, הרימו נס על-העמים.

ופדויי אדוניי ישובון, ובאו ציון ברינה, ושמחת עולם על-ראשם.

נחמו, נחמו עמי.
ביצוע: מקהלת המדרשה למחנכים ומוסיקה בתל אביב
שנת הקלטה: 28.6.1953

 ניצוח: מרים גרוס לוין



הקלטות נוספות

פתיחה בנגן חיצוני

הקלטה היסטורית
ביצוע: לאה דגנית
על השיר

קנטטה המורכבת מפסוקי נבואה מתוך ספר ישעיה:

פרק מ', פסוקים א'-ב';
פרק נ"א, פסוק י"ז;
פרק נ"ד, פסוקים ז'-ח';
פרק מ"א, פסוקים י"ח-י"ט;
פרק ס"ב, פסוק י';
פרק נ"א, פסוק י"א.

כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת evyatar@zemereshet.co.il.
תגיות

תשעה באב   ירושלים   מן המקורות  





© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם