מילים (2 גרסאות)
הַדֶּרֶךְ כֹּה רָחוֹק, רָחוֹק וּמִשְׂתָּרֵעַ
מִנַּחַל עֵין-חֲרוֹד, הַרְחֵק עַד הַיָּרֵחַ
הִנֵּה הַלַּיְלָה כְּבָר יָרַד עַל הַקִּבּוּץ
רַק אוֹר הַכּוֹכָבִים מֵאִיר, רוֹמֵז בַּחוּץ.
שְׁחוֹר-הַלַּיְלָה כְּבָר יָרַד עַל הַכִּנֶּרֶת
קָחוּנִי נָא אִתְּכֶם, אַחַי, אֲנִי אוֹמֶרֶת
שָׂאוּנִי נָא אִתְּכֶם, אַתֶּם הַבַּחוּרִים
שָׂאוּנִי נָא אִתְּכֶם מֵעֵבֶר לֶהָרִים.
וְהֵם אוֹמְרִים אֵלַי: עֲלִי, כִּי אַתְּ יָפָה כֹּה
כִּי בִּשְׁבִילֵךְ נִסַּע לִסְדוֹם וְגַם לְעַכּוֹ
כִּי בִּשְׁבִילֵךְ נִסַּע כֻּלָּם כֻּלָּם כֻּלָּם
אַף לְמָקוֹם שֶׁעוֹד אֵינֶנּוּ בָּעוֹלָם.
הַטֶּנְדֶּר נוֹסֵעַ, הַטֶּנְדֶּר פֹּה רָץ
מִשְּׂדוֹת יָם הַמֶּלַח עַד עֵין הַמִּפְרָץ –
הַלַּיְלָה לַיְלָה אָפֵל
הַטֶּנְדֶּר, מַה לַּיְלָה מִלֵּיל?
הַטֶּנְדֶּר, פְּתַח פִּיךָ בְּשִׁיר!
לִבֵּנוּ רָחָב וְצָעִיר!
אִם אֵשׁ מִלְּפָנֵינוּ, אִם אֵשׁ מֵאָחוֹר –
הַטֶּנְדֶּר, אַל תַּעֲצֹר!
אֶחָד הִבְטִיחַ חֲתֻנָּה מֵאֵיִן כָּמוֹהָ
אֶחָד הִבְטִיחַ לִי אַרְמוֹן עַל הַגִּלְבֹּעַ
אֶחָד אָמַר לִי: אֲהַבְתִּיךְ מְאֹד, רָחֵל
לִבִּי אֵלַיִךְ כְּמוֹ טֶנְדֶּר מִתְגַּלְגֵּל.
אֶחָד שְׁחַרְחַר אָמַר: אָמְנָם לִי יֵשׁ רַק פִּתָּה
אֲבָל אֹהַב אוֹתָךְ מֵעַזָּה עַד חֲנִיתָא
וְרַק בָּחוּר אֶחָד שָׁתַק מִבֵּין כֻּלָּם
וְאֶת פָּנָיו עוֹד לֹא רָאִיתִי מֵעוֹלָם.
וְהוּא עָמַד לוֹ שָׁם נוֹשֵׂא חִצִּים וָקֶשֶׁת
וְהֵן אוֹתוֹ בִּלְבַד הָיִיתִי מְבַקֶּשֶׁת
אַךְ הוּא שָׁתַק אֵלַי כְּצֵל בֵּין הֶהָרִים
וְהוּא הָיָה יָפֶה מִכָּל הַבַּחוּרִים.
הַטֶּנְדֶּר נוֹסֵעַ...
אֲזַי לָחַשְׁתִּי לוֹ: הַבֵּט אֵלַי, הַבִּיטָה
אֲנִי אֹהַב אוֹתְךָ מֵעַזָּה עַד חֲנִיתָא
בּוֹא וְנֵשֵב בְּתוֹךְ הַטֶּנְדֶּר הֶחָדָשׁ
וּנְבַלֶּה עָלָיו אֶת כָּל יַרְחֵי הַדְּבַשׁ.
אַךְ הוּא שָׁתַק אֵלַי, שָׁתַק וְלֹא עָנָה לִי
וְלֹא יָדַע כִּי אֶת לִבִּי הַתָּם שִׁנָּה לִי
וְהוּא נָהַג, אֶת כָּל הַטֶּנְדֶּר הוּא נָהַג
וְרַק אוֹתִי נָהַג בְּשֶּׁקֶט וְשָׁתַק.
פִּתְאֹם עָצַר בִּכְבִישׁ עֲפוּלָה וְנַצֶּרֶת
אֶת כָּל הַבַּחוּרִים הוֹרִיד עַל אֵם הַדֶּרֶךְ
וְרַק אוֹתִי חָטַף בַּטֶּנְדֶּר וְהִפְלִיג
וְעַד עוֹלָם אוֹתָנוּ טֶנְדֶּר לֹא יַשִּׂיג...
הַטֶּנְדֶּר נוֹסֵעַ...
מִנַּחַל עֵין-חֲרוֹד, הַרְחֵק עַד הַיָּרֵחַ
הִנֵּה הַלַּיְלָה כְּבָר יָרַד עַל הַקִּבּוּץ
רַק אוֹר הַכּוֹכָבִים מֵאִיר, רוֹמֵז בַּחוּץ.
שְׁחוֹר-הַלַּיְלָה כְּבָר יָרַד עַל הַכִּנֶּרֶת
קָחוּנִי נָא אִתְּכֶם, אַחַי, אֲנִי אוֹמֶרֶת
שָׂאוּנִי נָא אִתְּכֶם, אַתֶּם הַבַּחוּרִים
שָׂאוּנִי נָא אִתְּכֶם מֵעֵבֶר לֶהָרִים.
וְהֵם אוֹמְרִים אֵלַי: עֲלִי, כִּי אַתְּ יָפָה כֹּה
כִּי בִּשְׁבִילֵךְ נִסַּע לִסְדוֹם וְגַם לְעַכּוֹ
כִּי בִּשְׁבִילֵךְ נִסַּע כֻּלָּם כֻּלָּם כֻּלָּם
אַף לְמָקוֹם שֶׁעוֹד אֵינֶנּוּ בָּעוֹלָם.
הַטֶּנְדֶּר נוֹסֵעַ, הַטֶּנְדֶּר פֹּה רָץ
מִשְּׂדוֹת יָם הַמֶּלַח עַד עֵין הַמִּפְרָץ –
הַלַּיְלָה לַיְלָה אָפֵל
הַטֶּנְדֶּר, מַה לַּיְלָה מִלֵּיל?
הַטֶּנְדֶּר, פְּתַח פִּיךָ בְּשִׁיר!
לִבֵּנוּ רָחָב וְצָעִיר!
אִם אֵשׁ מִלְּפָנֵינוּ, אִם אֵשׁ מֵאָחוֹר –
הַטֶּנְדֶּר, אַל תַּעֲצֹר!
אֶחָד הִבְטִיחַ חֲתֻנָּה מֵאֵיִן כָּמוֹהָ
אֶחָד הִבְטִיחַ לִי אַרְמוֹן עַל הַגִּלְבֹּעַ
אֶחָד אָמַר לִי: אֲהַבְתִּיךְ מְאֹד, רָחֵל
לִבִּי אֵלַיִךְ כְּמוֹ טֶנְדֶּר מִתְגַּלְגֵּל.
אֶחָד שְׁחַרְחַר אָמַר: אָמְנָם לִי יֵשׁ רַק פִּתָּה
אֲבָל אֹהַב אוֹתָךְ מֵעַזָּה עַד חֲנִיתָא
וְרַק בָּחוּר אֶחָד שָׁתַק מִבֵּין כֻּלָּם
וְאֶת פָּנָיו עוֹד לֹא רָאִיתִי מֵעוֹלָם.
וְהוּא עָמַד לוֹ שָׁם נוֹשֵׂא חִצִּים וָקֶשֶׁת
וְהֵן אוֹתוֹ בִּלְבַד הָיִיתִי מְבַקֶּשֶׁת
אַךְ הוּא שָׁתַק אֵלַי כְּצֵל בֵּין הֶהָרִים
וְהוּא הָיָה יָפֶה מִכָּל הַבַּחוּרִים.
הַטֶּנְדֶּר נוֹסֵעַ...
אֲזַי לָחַשְׁתִּי לוֹ: הַבֵּט אֵלַי, הַבִּיטָה
אֲנִי אֹהַב אוֹתְךָ מֵעַזָּה עַד חֲנִיתָא
בּוֹא וְנֵשֵב בְּתוֹךְ הַטֶּנְדֶּר הֶחָדָשׁ
וּנְבַלֶּה עָלָיו אֶת כָּל יַרְחֵי הַדְּבַשׁ.
אַךְ הוּא שָׁתַק אֵלַי, שָׁתַק וְלֹא עָנָה לִי
וְלֹא יָדַע כִּי אֶת לִבִּי הַתָּם שִׁנָּה לִי
וְהוּא נָהַג, אֶת כָּל הַטֶּנְדֶּר הוּא נָהַג
וְרַק אוֹתִי נָהַג בְּשֶּׁקֶט וְשָׁתַק.
פִּתְאֹם עָצַר בִּכְבִישׁ עֲפוּלָה וְנַצֶּרֶת
אֶת כָּל הַבַּחוּרִים הוֹרִיד עַל אֵם הַדֶּרֶךְ
וְרַק אוֹתִי חָטַף בַּטֶּנְדֶּר וְהִפְלִיג
וְעַד עוֹלָם אוֹתָנוּ טֶנְדֶּר לֹא יַשִּׂיג...
הַטֶּנְדֶּר נוֹסֵעַ...
מקור:
"משה וילנסקי : תמיד כלניות תפרחנה"
, הוצאת הקיבוץ המאוחד
, תשל"ח
, 14
–16
על הגרסה: בביצועה של אסתר גמליאלית ניכרים מספר שינויים קלים מאוד ביחס לכתוב: בחלק השני בבית השני "אחד שחרחר אמר אליי לי יש רק פיתה" (במקום "אמנם"); סוף הבית השלישי באותו חלק: "והוא יפה היה מכל הבחורים" (במקום "היה יפה"); בחלק השלישי בבית השני "ולא ידע כי את לבי החם קנה לו"; בבית השלישי באותו חלק "את כל הבחורים הוריד לשמור בדרך" (במקום "על אם הדרך").
הקלטות (5)
על השיר
הופיע לראשונה בתכנית נ"א של תאטרון המטאטא "כי תצא למלחמה" [בכורה: 7.11.1939], שם ביצעה אותו אסתר גמליאלית.
שושנה דמארי הקליטה את השיר גם בעיבוד אחר של משה וילנסקי בתקליט הד ארצי מס' 634. בהקלטה ההיא לא כל הבתים מופיעים, אך יש שם מעבר כלי שנעדר בהקלטת דמארי שבאתר.
ביצועים נוספים:
לצפייה
- שושנה דמארי מתוך מופע התרמה לשמרית אור, 2001, בעיבוד ובליווי דוד קריבושה.
- יונה עטרי מתוך "זהו בידור" 1976
- עפרה חזה מתוך העלאה מחודשת של המופע "היה היו זמנים" ביום העצמאות תשמ"ח 1988
- יונית שקד גולן
להאזנה
ר' השיר מתוך ההצגה "הוא הלך בשדות", בית צבי 2007.
כל מידע נוסף על אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.
תווים (1)
תווים
🔗
תיווי: הלל אילת
מבוסס על:
"משה וילנסקי : תמיד כלניות תפרחנה"
, הוצאת הקיבוץ המאוחד
, תשל"ח
, 15
–16
תיווי: הלל אילת
ביצוע
