ציפי הלוי (גוזמן)

נולדה בנווה צדק ב-15.2.1929 להורים ציוניים שעלו ארצה באמצע שנות העשרים. שלישית מתוך ארבעה אחים ואחיות. ציפי מעידה כי אביה היה מוסיקלי מאוד, וממנו ירשו האחים – ובעיקר ציפי וחיים – את האהבה למוסיקה. המשפחה התגוררה באוהל בנווה צדק, וכעבור שנים ספורות עברה לצריף ברחוב בלפור בתל-אביב, אז התחנכה ציפי בגן חובה שפאק. כשהוחלט לפנות את הצריף ולסלול שם כביש, עברה המשפחה לדירה זמנית אחרת בעיר, וממנה עברה לגור ליד הנמל, ברחוב "חבר הלאומים" דאז. לציפי זכורים היטב חנויות הנמל עם הדלתות הגדולות, הגמל המעופף, וכן הטיולים בירקון ובשבע תחנות.

כשהייתה בת שבע עברה המשפחה למושב תל-עדשים, שם התגורר דודהּ, אחי-אמהּ משה זולטקובסקי, הראשון במשפחה שעלה לארץ מרוסיה. משה היה חבר בארגון "השומר". במשקוֹ התגוררו גם הסבא והסבתא, הורי-אמהּ של ציפי. המשפחה חייתה אצלו שם כשנה, ובאותה עת למדה ציפי בבית-הספר בתל-עדשים.

לאחר מכן עברה המשפחה (יחד עם הסבא והסבתא) לגור בעפולה בחצר-דוד אחר, יעקב רודוי (גיסהּ של האם), מראשוני עפולה. שם למדה ציפי בבית-הספר "המזרחי" (דתי) עד גמר התיכון. המורה-החזן אליהו מאיר קרוגמן לימד שם זִמרה; אחד השירים שלימד היה שירו "היום פורים נחוגה", שציפי תיעדה בקולה. במסגרת בית-הספר הועלו גם הצגות, ביניהן ההצגה "הזמיר של מלך סין" שהייתה אז נפוצה מאוד בכל הארץ. שני שירים שתועדו מתוך אותה הצגה הם "פז ובדולח של זהב" ו"שירת הזמיר". [ייתכן שקרוגמן לימד חלק מן השירים הלא-מזוהים שהקלטנו מפי ציפי ואולי הוא אף קשור ביצירתם - זֶמֶרֶשֶׁת]. תקופת הילדוּת בעפולה זכורה לטוב. אז ניגנה במנדולינה ושרה עם החבר'ה מבית-הספר על הדשא בגן הציבורי בעפולה. הייתה חברה ב"נוער העובד", וזכורה לה במיוחד נסיעה עם אחיה, שהיה מדריך באותה תנועה, לכינוס של יצחק שדה בתל-אביב, אליו הגיעו ברכבת העמק.

בגיל 17.5 החליטו ההורים לעבור לנהריה, שם השתקעה המשפחה ברחוב כנען דאז [כיום, 2014, רחוב הרצל - זֶמֶרֶשֶׁת]. עם הַגיעהּ לנהריה החלה ציפי לעבוד כפקידה אצל עורך-הדין ד"ר נויברגר ובזמנה הפנוי למדה בעצמה הקלדה על מכונת כתיבה בבנק אצל שטיל. בתקופת מלחמת הקוממיות התגייסה לשירות רפואי בנהריה למשך שנה, ובמקביל ערכה משמרות תצפית ושמירה כאלחוטנית במגדל המים בעיר. בכל מאורע חשוב תקשרו האלחוטניות עם הקיבוצים בסביבה. ציפי נקראה להצטרף לשיירת יחיעם, אך אמהּ התנגדה משום שכבר שלחה את בנהּ חיים לאותה שיירה. חיים נהרכ בשיירה (ראו בהמשך).

בהמשך עברה המשפחה לנהריה לרחוב ויצמן, ומאז ועד היום [2014] מתגוררת ציפי בנהריה. בשלושים השנים האחרונות עוסקת ציפי בציור, ובמסגרת התחביב נשלחו ציוריה לתערוכות רבות, ביניהן תערוכה בניו ג'רזי. ב-2002 הציגה ציפי תערוכת יחיד בהיכל התרבות בנהריה וציוריה מופיעים מעת לעת בתערוכות שונות בגלריית מגדל המים בנהריה. ב-1993 זכתה בפרס המתנדב המצטיין בקליטת עלייה.

מילות השירים שתועדו מפיה של ציפי נלקחו מפנקסו של אחיה הגדול, חיים גוזמן, וכן מפנקסה של ציפי שאותו העתיקה (ואולי הוסיפה לו שירים) מאחותה הצעירה שרה אזורי. להלן מעט פרטים אודותיהם.

חיים גוזמן (1948-1926):

נולד בנווה-צדק. כשעברה המשפחה לעפולה הדריך חיים בתנועת "הנוער העובד". לפני הגיוס להגנה עשה חיים שנת שירות בכפר ילדים מול בית-חולים עפולה. בשער פנקס השירים שלו נכתב:

פנקס לרשימות ושירים
שייך לחיים גוזמן – 8137 [?]
מ.י.ע. כפר-ילדים. J.S.P.

Haim Guzman
J.S.P. 8137 No 13 [?]

בין שנת השירות לגיוסו ל"הגנה" עבד חיים בחברת החשמל בעפולה, וכשעברה המשפחה לנהריה הועבר לעבוד לחברת-החשמל בחיפה.

ציפי, אחותו הקטנה, מספרת כי בכל פעם שנכנס הביתה היה מביא אתו אור ושמחה. חיים היה מוזיקלי מאוד ואהב לשיר, וייתכן כי הוא לימד את ציפי חלק מהשירים שתועדו מפיה.

ב-27.3.1948 נפל חיים במארב על שיירת יחיעם.

קראו עוד על חיים גוזמן באתר "יזכור".

שרה אזורי (גוזמן) (1984-1937):

נולדה ב-18.2.1937, האחות הצעירה. התחילה ללמוד בעפולה ב"מזרחי" ושעברה המשפחה לנהריה היא למדה בבית-ספר "ויצמן". שרה הייתה שומעת שירים מהאחים ומתקליטים ועוד, ורושמת את המילים במחברת שיריה. ייתכן שחלק מהשירים שבמחברתה למדה בנהריה. 

נישאה ליוסי אזורי, עובד משרד הביטחון, ועבדה רוב שנותיה כמזכירה בבית-הספר היסודי אוסישקין בנהריה.

נפטרה ב-3.11.1984 והיא בת 47.

כל המידע נערך על-סמך שיחות שנערכו עם ציפי הלוי בתאריך 31.5.2014.