(בעריכת ציפי פליישר)

ד"ר בתיה באיאר לפני למעלה מארבעים שנה(!), ב-1966 (תשכ"ו), סיכמה את מצבו של מחקרה בענין תופעת "סדר פסח נוסח יגור":  מחקרה בשלבים המוקדמים אל מול נוסח סדר זה ההולך ומתהווה.  מאמרה התפרסם בגליון "דוכן" סיון תשכ"ו בעקבות הרצאתה בכנס המכון למוסיקה דתית/יהודית מספר חודשים לפני כן (כסלו תשכ"ה).  עט המוסיקולוג שלה טובל להפליא בדיו הפרספקטיבה האתנומוסיקולוגית, וזוהי השלמה חשובה כנגד איזמל המנתח הבא מן הדיסציפלינה המוסיקולוגית המערבית   אשר עשוי לנתח את מהותו של הסדר המסורתי.

בהתבוננות בפרטיטורה (1951) קובעת ד"ר בתיה באיאר:
נוסח, מנהג ומסורת
תכנו המילולי והצלילי של סדר-יגור מונח לפנינו בדפוס.  אף על פי כן אי אפשר לעסוק בו כבפרטיטורה ולערוך בו ניתוח טכני וצורני גרידא.  "סדר של פסח נוסח יגור" הוא נוסח, באותה משמעות שאנו מייחסים למונח זה מאז ומתמיד (בהגותנו אותו במלעיל); מנהג – בטקסט, בצליל ובמעש.

נוסח זה עדיין נמצא בהתהוותו.  הוא דורש בירור תהליכים ואין מהותו מסתברת מתוך ניתוח דמותו ברגע ובמקום מסויים.  העורך-היוצר יהודה שרת אכן כבר חתם מעשהו (ויש להזכיר כי אמנם קרוי סדר-יגור על שמו, אבל כלולים בו גם קטעים משל מלחינים אחרים וכן נעימות מסורתיות-אנונימיות), אולם, עתה מתרחש בו תהליך היצירה הקולקטיבית, ה"התנסחות" וה"מינהוג". על כן כה חשוב כאן המעקב המתמיד, לשם עמידה על תהליכי התמורה והשימור בסמוך-ככל-האפשר להתרחשותם.  שהרי אין תופעה זו רק מוסיקלית; היא ראויה – לדעת המרצה – להיחשב כלידתה של ליטורגיה.
במידה ויש בידינו כיום ידע על התהוותן של ליטורגיות בעמים וכן בישראל, תואמים התהליכים הנראים כאן להפליא את מה שנתרחש בעבר.  גם כאן מופגן אותו מארג של גורמים נוגדים ומשלימים: מקרה – ורצון מכוון; תמורה – ויציבות; אמנותיות – ועממיות; חידוש – וזיקה למסורות קודמות (שהרי גם "נוסח חדש" אינו נוצר יש מאין); צרכי החברה - והדפוסים שהיא מוצאת לה כדי לספק צרכים אלה. כאן מופגנת גם הקטביות בין הפרט היוצר לבין החברה הקולטת והמעצבת את יצירתו.

בד בבד עם ההתבוננות בפרטיטורה זו מביאה ב.ב. רשמים מליל הסדר ביגור בו נכחה בעצמה בשנת 1962 (תשכ"ב).  היא מצטטת את דבריהם של חברי יגור ומסכמת נכון לאז – כי הנחיותיו של י. שרת לביצוע אכן נשמרות.
יחס חברי יגור אל הסדר שלהם, ניתן לתיאור באמצעות כמה משפטים, אשר נרשמו אגב שיחה. האחד אומר: "זהו החג המרכזי והיפה ביותר בחיי יגור". האחר, משנשאל, שמא יתכן לעשות גם משהו אחר או לשנות בנעשה, משיב, "לא, מה פתאום? זה הסדר שלנו".  חברים אחדים שנשאלו אם הם משתתפים בחזרות שירי-הקהל הנערכות זמן קצר לפני ערב הפסח, השיבו בהחלטיות, "לא, אין צורך, אני יודע את השירים".  המשכנו ללחוץ בדבר אפשרות של שינויים, ותשובה אופיינית היתה, "איננו חושבים כי יש עוד הרבה מקום לשינויים.  אולי נוציא קטע מסויים בו מתרחשת מדי שנה תקלת-ביצוע, והדבר נמצא כעת בשיקול".  רבים מאוד מבין חברי יגור, ואולי רובם, אף אינם יודעים כלל כי הסדר שלהם פורסם בדפוס.
צורת הסדר החלה להתגבש בתחילת שנות השלושים, בהשתתפותם הפעילה של המקרה והאימפרוביזציה מחד, והסכמתו ושלילתו של הציבור מאידך.  למרות כל אלה – ידו של יהודה שרת היא המעצבת, הקובעת והמתפקדת בו.   בסוף שנות השלושים כבר היה הסדר מגובש בעיקרו, ולאחר מכן חלו בו רק תמורות קטנות-יחסית.  בשנת 1951 הובא לדפוס בטקסט ובתווים, בהוצאת המרכז לתרבות ולחינוך של ההסתדרות. החוברת מכילה הקדמה ארוכה בה מגולל יהודה שרת מחשבות רבות, מגדיר את עמדתו ומתאר את לבטיו. בדבריו הוא מתאר גם את עמדת הציבור ולבטי החברה הקיבוצית כולה לשלביהם השונים, לעיצוב צורת הסדר.  לשון הכתוב היא פיוטית מאוד; אולם ניתן לנו להבחין עד כמה נרתע יהודה שרת מללכת בדרך הקלה (וכמה אפשרויות קיימות לכך); כיצד הוא ניצב מול המסורת – כיצד הוא "נאבק עם המלאך".
בסוף החוברת מובא נספח מפורט ביותר, העוסק בהנחיות לביצוע.  מסתבר כי רוב ההנחיות עדיין נשמרות בקפדנות (במידה ויכולנו לעמוד על כך).  נראה כי דרכי הביצוע הפכו ל"מנהג" לא פחות מן התוכן המילולי והצלילי כשלעצמו.

בסיום דבריה, מדגישה ד"ר ב. באיאר את חשיבותה של התופעה:
יש להצטער על כך כי מנהגים אלה אינם קבועים בתודעתנו – וגרוע מכך, אינם קבועים בתודעתו של המוסיקולוג – רק משום שאין הם כתובים במפורש בהגדה המודפסת המקובלת, ואינם מופיעים בסדר ה"נורמאטיבי".

סדר יגור מתקשר, אם כן, למנהגי הסדר הקיימים אצל עדות רבות, הדרמאטיזציה שבו אינה נוגדת את המסורת אלא מצטרפת אליה.  באחד הדיונים בכנס הנוכחי הובעו משאלות לתוספת-החייאה בסדר המסורתי; והנה נראה כי משאלות אלה כבר הוגשמו במידה מסויימת בסדר של יגור.

ולסיום נוסיף פרטים חשובים אשר נתעשרנו לאחרונה בהם מידי חוקר הזמר ד"ר נתן שחר:
הוא בדק בארכיון קיבוץ עין חרוד ומפי אנשים שמע כי יהודה שרת, ששהה בתחילת דרכו הקיבוצית בשנות ה-20 בעין חרוד - נכח בחגיגות הפסח שנערכו שם על-ידי נחום בן-ארי, יצחק פניאל/שוויגר והמלחין שלום פוסטולסקי. מן הראוי לציין כי חגיגות הפסח החלו בקציר העומר.
תזכורת נוספת: את מעשהו הנודע של הקמת רביעיית העמק עשה יהודה עוד בשהותו בעין חרוד.