כל חייו היה אבא אוטודידקט וסקרן והיה לו ידע מופלג בתחומים רבים- ידע אותו רכש בכוחות עצמו. הוא סיים את בית הספר היסודי ולאחר מכן עשה לימודים בהתכתבות, וכך סיים את כיתה ט' וגם קיבל בגרות. הוא אהב מאוד שירה, וספרות יפה. דבר שליווה אותו כל ימיו.
כפי שכבר הזכרתי, אחיו דוד היה פעיל ב"שומר הצעיר", המקומי ואישיותו השפיעה רבות על אבי. דוד היה מדריך בתנועה ועלה לארץ עוד בשנת 1934, כשאבי היה בן 14. כשהגיע דוד לארץ התיישב בקיבוץ שריד.
הבית שלהם היה חם ואוהב ודמותה של סבתו אסתר חיה ז"ל , (שאני קרויה על שמה), הייתה אחת הנשים שהשפיעו מאוד על חייו, כמו גם דמויות הוריו פרומה ויצחק צוקרמן, אותם אהב והעריך מאוד. התמונה היחידה שיש לי מאבא מפרק זה מחייו, היא התמונה שצולמה בביתם עם הסבתא, לפני עלייתו של דוד לארץ ב-1933.
בשנת 1938 הרוחות באירופה סוערות. האנטישמיות פשטה כבר גם ברומניה והמצב היה מסוכן ולא מבשר טובות. אבי היה אמור לצאת להכשרה של ה"שומר הצעיר" לקראת העלייה לארץ. התנועה בדרכים הייתה מסוכנת והוא התעקש לצאת בכל זאת. אביו החליט שלא לאפשר לו לעשות זאת. ואילו יוסף, אבי, באותה נכונות ללכת על עקרונותיו עד הסוף, כפי שעשה כל חייו, כשהאמין במשהו, גנב את האפיקומן בליל הסדר, וסרב להחזירו, (תוך מנוסה לעליית הגג) עד שסבא יצחק, אביו, ז"ל נאלץ לתת לו בכפייה, את הסכמתו ליציאה להכשרה ולעלייה בכלל.
העלייה התבצעה לבסוף ב-1939, כשאבא עולה באונייה, "טייגר-היל", בעלייה בלתי לגאלית. על הרציף של הרכבת ביאסי באו להיפרד ממנו כל בני משפחתו כולל הסבתא, כשהמחשבה היא, שהם עלולים, שלא להיפגש עוד. ואכן הסבתא נפטרה זמן קצר לאחר מכן, אם כי יתר בני המשפחה במעגל הקרוב, שרדו את השואה.
בעת נסיעתו באוניית המעפילים, "טייגר-היל" הוא מכיר בה חלק מאנשי הקבוצה, שיהיו בעתיד חבריו לקיבוץ שמיר, בניהם פנחס סולומון המכונה "סייקה" שהיה משך כל השנים חברו הטוב ביותר. האונייה סובבת בים תקופה ארוכה, מטלטלת בין הגלים, כשהיא יוצאת מנמל קונסטנצה, ועוברת גם בנמלי טורקיה, בירות ועוד. ההגעה לחוף הייתה באזור עתלית (כמדומני). ולבסוף חיל הים הבריטי תפס את המעפילים שעלו על שרטון בנמל תל-אביב, ומי שידע לשחות שחה לים בחסות החשיכה ונעלם. אבא שלא ידע לשחות נתפס ונשלח למחנה המעפילים בסראפנד-צריפין, לתקופה קצרה ואחר-כך בני משפחתו, שהיו בארץ, משפחות אברמוביץ והורביץ, פעלו לשחרורו.
אבא חובר בארץ לקבוצתו, כשהייעוד העתידי הוא להקים את קיבוץ שמיר. הדבר ארך למעשה כ- 5 שנים, כשעד אז הם משמשים, כקבוצת עבודה, שסובבת במקומות שונים ועובדת לפרק זמן קצר מסויים, בעבודה כלשהי, באתרים שונים. כך הכיר את הארץ על כל פנייה כולל המושבות והקיבוצים שבה. לדוגמא עבדו במפעל לרעפים, שנתן שירות לצבא הבריטי, ששכן אז באזור קרית-ביאליק דהיום. בקבוצה זו היה חבר גם המשורר הידוע אמיר גלבוע. הוא ואבא התיידדו, בהיות שניהם אנשים כותבים וגלבוע הראה לאבא, את שיריו הראשונים, ביכורי יצירתו, וביקש ממנו חוות דעת. אגב, קשר זה נמשך עוד שנים אחר כך ולימים, כשהתחלתי אני לכתוב (שירים) נשלחו אלה לגלבוע ז"ל, על מנת לקבל חוות –דעת.
אבא היה אדם שכתב כל חייו. לאחר מותו התגלו לי יומנים החל מיום עלייתו לארץ ב-1 בספטמבר 1939 (יום פרוץ מלחמת העולם השניה) וכך ממש עד ימים ספורים לפני מותו ב- 30.6.2006.
