ב-1959 החלה מרים נעמן את לימודיה באקדמיה למוזיקה, שם למדה פיתוח קול, וסולפג'. את לימודיה מימנה מעבודתה כפקידה במשרדו של מהנדס, ומהופעותיה כזמרת על במות בידור שונות בארץ; באותה עת, כבר נזכרות בעיתונות היומית הופעותיה ברדיו ועל במות הבידור (ר' גלריית תמונות). עם כל זאת, הנטל הכלכלי היה כבד, ולאחר מספר שנות לימוד היא נאלצה לעזוב את הקונסרבטוריון. היא המשיכה ללמוד פיתוח קול אצל רחל רוזנשטיין,1 מורה ידועה לפיתוח קול, שבין תלמידיה היו הזמרות רחל אטאס ונעמה נרדי. כשנשאלה מרים נעמן ב-1961 מה לגבי תכנית זמרה לערב מלא, השיבה בראיון ל"מעריב": "גם בשביל הארץ עוד איני מוכנה",2 והמשיכה בלימודי מוסיקה. כארבע שנים לאחר מכן, סיפרה הזמרת בריאיון אחר, שכבר עזבה את הקונסרבטוריון, אך ברצונה ללמוד עוד שנתיים שלוש.3
1. רחל רוזנשטיין הרשתה לפרסם רק לאחר מותה, את העובדה שהיא היתה "אילאיל" המסתורית, האהבה האסורה של המשורר שאול טשרניחובסקי, שאודותיה כתב את סידרת השירים לאילאיל. הסיפור פורסם בירחון "את" באוגוסט 1975; כ"כ אצל בועז כהן, הבלוג "לונדון קולינג", מאי 2014.
2. "כוכב" חדש מבנות המזרח. תקוה ויינשטוק, מעריב, 14 באפריל 1959, עמ' 7
3. "סיפורה של זמרת צעירה". תקוה וינשטוק, מעריב, 30 באוגוסט, 1963, עמוד 37.