מוריה בבית הספר "קדמה" בירושלים המליצו שתלמד משחק במקום מוסיקה, וכעבור חודשים אחדים בבית הספר, היא עברה לתל-אביב, שם התקבלה לתיאטרון של מנחם גנסין ולבית הספר למשחק שאותו ניהל. התיאטרון נסגר באותה שנה [1927], וצפירה התקבלה לתיאטרון הסאטירי 'הקומקום', שהקים אביגדור המאירי. ב-1928 ציידה הנרייטה סאלד את צפירה במכתב המלצה ל'הבימה', שהיה אמור לעזור לה להצטרף לשורות אותו תיאטרון. בקשתה נדחתה, והיא המשיכה להופיע בתיאטרון 'הקומקום' עד לסגירתו ב-1929. בתל-אביב הכירה צפירה את 'חבורת טראסק', שעם חבריה נמנו אלכסנדר פן, אברהם שלונסקי ואברהם אלדמע. חבורה זו ניסתה לגשר בין תרבות המזרח לתרבות האירופית, דבר שצפירה תחתור לעשותו בשנים הבאות בתחום הזמר. במקביל להופעותיה ב'הקומקום' החלה צפירה להופיע כזמרת-סולנית וכמנצחת מקהלה מחוץ לתיאטרון. ידיעה בעיתונות היומית דיווחה על "משחקת 'הקומקום' ברכה צפירה", שהופיעה בתל-אביב לפני כ-2500 איש בנשף התימנים למען נגועי הרעב בתימן. תכניתה "כללה פזמונות של המשורר א. המאירי וב. כספי"… ו"היא גם ניצחה בהצלחה על מקהלת נוער תימני" (*1). באחת מהופעותיה ב'הקומקום' צדה את עינו של הבמאי הרוסי דיקי (שביים ב'הבימה'), והוא המליץ לשלוח אותה ללמוד בברלין. הוא נתן לה מכתב המלצה לאישה רוסיה עשירה שחיה שם, כדי שתכניס אותה לביה"ס לתיאטרון של מכס ריינהרדט.
כוונתה הייתה להמשיך ולהשתלם כשחקנית, ועל פי הפרסום בעיתונות - דווקא כשחקנית קולנוע. היא קיבלה את תמיכתו של ראש עיריית תל-אביב, מאיר דיזנגוף, ובחודש מאי 1929נערך נשף מיוחד 'בבית העם' בתל-אביב "לטובת המשחקת התימניה ברכה צפירה היוצאת לחו"ל להשתלם במשחק, ובייחוד בפילם. ברכה צפירה היא התימניה השלישית היוצאת למטרה זו לחו"ל", ציינה הידיעה בעיתון, "ואחריה יש עוד מועמדות" (*2). חסכונותיה מעבודתה בתיאטרון, והכספים שנאספו באותו נשף, נועדו למימון נסיעתה ולימודיה בסטודיו של מכס ריינהרט בברלין, אך גם בהם לא היה די. היא השתלמה שם בלימודי משחק ומוסיקה, וכנראה, שאותה רוסיה עשירה היתה זו ששילמה את שכר הלימוד, אמרה צפירה בראיון, שנים לאחר מכן (*3).
*1 'דבר', 17 בינואר, 1929; בהקשר לאותו 'נשף תימנים', כתב א.ש.יוריס בעיתון ב-28 בינואר, כתבה בשם "מתימניות לקאבאריטיות" ששיבחה את "צפירה היפה" על זמרת 'שבחו והודו לתל אביב', אבל ביקרה קשות את הסגנון הקאברטי בו שרה את 'עולם הפוך' [שניהם למילים של א.המאירי]. "הלשם כך נטשנו את ורשה, ברלין ווינה...למען היתקל בהם שוב?" שאל הכותב
*2 שם, 19 במאי, 1929
*3 לכרמית גיא, ירחון 'מוסיקה', מרץ, 1988
