"אינני שרה שיר שאיני אוהבת" אמרה שושנה דמארי בראיון ל"דבר השבוע". "יש [ש]באים אלי מלחינים ומשמיעים באזני שירים חדשים, לעיתים יפים מאד לעצמם, ובכל זאת אני יודעת מיד: 'זה לא בשבילי'. אפשר שהשיר אינו מתאים לצבע קולי, או שנכתב בקצב ואלס או טאנגו. כמו כן, לא די במנגינה יפה, אני זקוקה גם לתמונה, לסיפור. ברצוני לשחק את השיר, לתאר את התמונה, לגלם את המלים...". מכל מקום, באשר לבחירת השירים, לצידם של השבח וההלל שהורעפו על ביצועיה של הזמרת, נשמעה גם ביקורת על עבודתה כפזמונאית; היא יצאה מעטו של מבקר המוסיקה מנשה רבינא, והופנתה אליה ואל וילנסקי כאחד. לדעת המבקר לא היה מן הראוי לאמנית ולמלחין ממעמדם "להדרדר" לעבר תעשיית ה"שלאגרים". "אין ליבי נמשך אחרי 'שלאגרים'", נזף רבינא בצמד האמנים, "ושושנה דמארי והקומפוזיטור וילנסקי ייזכרו בלי ספק במנת הלענה שהענקתי להם על היותם מפיצים כה מוצלחים של 'שלאגרים'... בארץ ובחוץ לארץ, בחנוכה ובפורים, ביום העצמאות ובפגישות רשמיות - אנו מגישים את הקל הקלוקל...בעזרת הבלתי פרובלימאטי אפשר להעלים פרובלמות רבות". (*1) וילנסקי מצידו, התלונן על כך שהביקורת אינה נוהגת להתייחס בכבוד למוסיקה הקלה: "היא [הביקורת] הקדישה את עצמה למוסיקה הרצינית, והאזינה בזלזול למוסיקה הקלה. אולם השיר-הקל הוא יצירה אמנותית ככל מוסיקה, והוא זקוק לביקורת ולמבקרים, אשר יאהבוהו, יעודדו אותה ויעקבו אחריו, כמו בכל מקום בעולם". (*2)
שיריה הראשונים של דמארי הם גם בבואה של תקופה. הם ליוו את היישוב מהמאבק שלפני קום המדינה ואילך. שירי הלוחמים מתקופת המחתרות, ממלחמת הקוממיות וממלחמות אחרות הפכו אותה לזמרת "לאומית". מספר שירים מתקופת השלטון המנדטורי, שנכנסו לרפרטואר שלה, הצניעו בתוכם רמזים פטריוטיים: השיר "איה" [נ.אלתרמן], ממלחמת העולם השניה, וכן "שושנה" ו"בת-שבע" [ח.חפר]. השם "ארץ ישראל" לא היה מקובל על השלטון המנדטורי של "פלסתינה", והבריטים סרבו להעניק אותו למתנדבי הבריגדה הישראלים; אלתרמן הצניע אותו בשמות "איה" ו"אי". "בת שבע" היה השם המוצפן שנתן חיים חפר לחטיבת הפלמ"ח במלאת לה שבע שנים (*3) ימים אחדים לפני הכרזת העצמאות. "שושנה" היה רמז לאניית מעפילים [שבתאי לוז'ינסקי] ששמה המקורי היה "סוזנה". (*4) השירים היו פופולרים ביותר, בין היתר, גם בשל הרמזים ה"לאומיים" שהיו צפונים בהם.
רבים משיריה הולחנו על ידי משה וילנסקי, אתו גם הופיעה במשך שנים רבות ברפרטואר שהלחין. "ההקרנה ההדדית המיוחדת במינה בין המלחין והזמרת הביאה לכך, שאחדים מן השירים הולחנו במיוחד לה ולקולה", ציין חוקר הזמר אליהו הכהן, "'והניחוח התימני' שנתלווה לא אחת אל כמה מלחניו השאיר לעיתים רושם כאילו השירים בנויים על מוטיבים עממיים של זימרת העדה התימנית". (*5) וילנסקי, בניגוד למלווה קודם שלה - נחום נרדי, לא עמד על כך שתשיר בליוויו אך ורק משיריו, ועיבד עבורה שירים שהלחינו מלחינים אחרים. היא אימצה שירים שהלחין בעבר עבור התיאטראות "המטאטא" ו"כל הרוחות", שירים שהמשיך להלחין עבור ה"לי-לה-לו" גם לאחר שעזבה את התיאטרון, (*6) וכן שירים שהלחין עבור להקות צבאיות ותכניות רדיו כ"פזמון וזמר" ואחרות. הרפרטואר שלה כלל גם שירים מתכניות רדיו בהן השתתפה כ"שלושה בסירה אחת" ו"תיבת נוח", וכן שירים תימנים, שירי עמים, ואף שירים בסגנון ג'אז. בין הפרטים הפחות ידועים אודות הרפרטואר של שושנה דמארי היא העובדה שניסתה את כוחה גם בזימרת הז'אנר הזה. בסיוריה התכופים בארה"ב נחשפה הזמרת לג'אז, ובמרץ 1957 נענתה תחנת "גלי צה"ל" ל"משאלות שלא נתבקשו אף פעם", ושידרה במסגרת התכנית "כרצונך" את "שושנה דמארי בשירי ג'אז". (*7)
ברפרטואר שלה נכללו שירים מפרי עטם של הפזמונאים והמלחינים מהמוכשרים בבני דורה, עליהם נמנו בין היתר - נ.אלתרמן, י.אורלנד, א.אשמן, נ.כ.מלמד, י.פיכמן, י.מוהר וח.חפר; ומבין המלחינים - בנוסף למ.וילנסקי, גם מ.זעירא, י.אדמון, ד.זהבי, נ.נרדי, ע. עמירן, נ.כ.מלמד, ע.זמיר. נ.היימן וי.הולנדר. במקרים לא מעטים נכתבו המלל והלחנים עבורה מלכתחילה. מלבד שירים בעברית, יידיש ותימנית היא שרה גם בספרדית, תורכית, ערבית, רומנית ואפריקאנס.
בפסטיבלי הזמר בהם השתתפה לא זכו השירים ששרה במקום ראשון, אבל הם נשמרו כיין טוב. הקהל שהשתתף בהצבעה בפסטיבלים על סמך התרשמות רגעית, העדיף שירים אחרים [רבים מהם נשכחו עם השנים] אבל "ליבבתיני" [1964] ו"אדם לאדם" [1972] שלא זכו במקום של כבוד, הפכו לנכס באוצר הזמר; מכל מקום, שיר אחד בביצועה - "במשעול רדום" זכה במקום שלישי בפסטיבל [1972].
רבים מביצועיה היו ידועים ביותר מאז ימי "לי-לה-לו" בשנות הארבעים, ועד שנות השמונים ["אור"- נ.שמר], שנות התשעים ["שובי בת ירושלים" - ד.ברק, נ.היימן] ושנות האלפיים ["עלה נישא ברוח" ו"האר את עיניו" - ע. רייכל]. רשימת השירים שהתפרסמו בביצועה ארוכה ביותר; לילה בכנען, רחלי, זוהרה, הכד, הבייתה, התזכור, שיר ערש נגבי, שני שושנים, חלום שולמית, כלניות, אני מצפת, שולמית, לאור הזכרונות, צריך לצלצל פעמיים, משלט עזוב, אי צדקך, איה, זה יעבור, כשהיינו ילדים - הם רק חלק קטן מהרפרטואר העשיר בפניני זמר, שהותירה אחריה הזמרת.
1. "דבר" 30 באוגוסט, 1957 ההערה נכללה בבקורת אודות "שולמית" ב"דו-רה-מי";
2. שם, 11 ביולי, 1962; הדברים נאמרו לאחר זכיית "סתיו" במקום השני בפסטיבל בפולין;
3. בעיני הבריטים היה הפלמ"ח ארגון טרור, ואסור היה להדפיס את שמו; דן אלמגור, בהרצאה באוניברסיטת ת"א, 26 במרץ, 2008, פורסמה תחת הכותרת "בכור המהפכה", עמ' 26-27;
4. מיכל שקט ומיכל אפרת, "עיון בתרומת הכלים הבלשניים בבחירות שמות פרטיים בזמר העברי", עמ' 8; החוג ללשון עברית, אונ' חיפה;
5. אליהו הכהן, בדברי המבוא לזמרון של משה וילנסקי, "תמיד כלניות תפרחנה";
6. על במת "לי-לה-לו", במקור - ביצעה אותם חנה אהרוני;
7. "דבר", 15 במרץ, 1957;
.
