מילים: אלכסיי סורקוב
(תרגומים/נוסחים עבריים נוספים למקור זה)
תרגום: שמעון מנסקי לחן: קונסטנטין יקובלביץ ליסטוב (טקסטים נוספים בלחן זה) כתיבה (בשפת המקור): 1942 הלחנה: 1942
|
ריקה זראי 
מקור:
בביצוע שיבושים קלים ביחס לטקסט הכתוב, ביניהם רק שלושה צעדים למוות. נכלל בתקליט: זכרונות: שירים עממיים |
איזי הוד  ביצוע:
עמליה (ויולה) חקל 
מקור: אתר זֶמֶרֶשֶׁת
בהקלטה יש שינויים קלים במילים ביחס לכתוב
לידיה רוסלנובה 
ביצוע השיר בשפת המקור (רוסית)
"תהבהב לה האש בכירה" היא השורה הראשונה והשם הרווח של תרגומו של שמעון מנסקי, איש קיבוץ אילון, לשיר В Землянке ("במחפורת"). מנסקי עצמו בהתייחסו לתרגומו במכתביו, קרא לשיר "בחפירה", וכמו השיר כולו גם שם זה הוא תרגום מדויק של המקור הרוסי.
גרסאות מילים שונות מעט של "תהבהב לה האש בכירה" נמצאות ב"שירון אילון", 1951, עמוד 83 ובשירון ששמו "שי", מ-11.4.1945. מאחר וברור שיש בגרסאות אלו שיבושים, נמנענו מלהביאן כאן.
בכתבה "המלחמה האחרונה" על שירי מלחמת העולם השנייה, שפורסמה ב"מעריב" ביום 16.4.1965 נכללה גרסה שונה מעט מהמקור, והיא יוחסה שם בטעות לשלונסקי, אולם לשלונסקי תרגום אחר לשיר ("במחפורת"). מאז נפוץ הייחוס השגוי הזה במקומות שונים.
מספר אלי סט:
על פי אתר האינטרנט Как сложилась песня, כך נכתב השיר В Землянке ("במחפורת"): המשורר אלכסיי סורקוב, שהיה כתב עתונות בתקופת מלחמת העולם השנייה, השתתף בנובמבר 1941 בביקור עיתונאים בחזית לא הרחק ממוסקבה. בלילה, לאחר יום קרבות קשה, הוא כתב לאשתו מכתב על הרגשתו ורגשותיו מאותו יום. בפברואר 1942 במערכת "פראבדה בחזית" נשאל סורקוב ע"י המלחין קונסטנטין ליסטוב אם יש לו טקסטים להלחנה. סורקוב נזכר באותו מכתב רגשי ושִחזר שש עשרה שורות מתוכו. אחרי כשבוע חזר ליסטוב, שאל גיטרה והשמיע לסורקוב את השיר שקרא לו "במחפורת". השיר נקלט משמיעה ראשונה והתחיל להתפרסם, אבל בעיני הקומיסרים השיר נחשב דקדנטי ולא מספיק פטריוטי. סורקוב התבקש לשנות את השורות: "אלייך הדרך קשה, אך למוות ארבעה צעדים". סורקוב לא עשה זאת ולהלכה השיר נאסר להשמעה, אך למעשה כבר אי אפשר היה לעצור את השיר שהחיילים שרו בכל החזיתות.
צפו בביצוע השיר בשפת המקור עם תרגום בגוף הסרט.
בספר "סטאלינגראד" מאת אנטוני ביוור, בתרגום כרמית גיא (הוצאת יבנה, תל-אביב, 2000, עמ' 241-2) מביאה המתרגמת תרגום מילולי של השיר המקורי. תודה לגרי רשף.
תרגומים ושירים נוספים לאותו לחן:
ביצועים נוספים:
- "הדודאים" (עם שינוי קטן בטקסט, כי בני אמדורסקי סירב לשיר "בשדות מוסקבה השלג מלבין")
- ריקה זראי
- קיים גם ביצוע של חבורת "למרוסיה באהבה", אך הוא אינו זמין בצורה מקוונת.
עוד על השיר וגלגוליו ב"עונ"ש" (עונג שבת) הבלוג של פרופ' דוד אסף.
כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.
- במחפורת (באותו לחן)
להלן מילות השיר מתוך "שירון אילון" (תשי"א), שירון פנימי של קיבוץ אילון. בשירון לא מצוין כי שמעון מנסקי, חבר הקיבוץ, הוא מתרגם השיר, בעוד שבתרגומים אחרים שלו המופיעים בשירון ניתן לו הקרדיט. בהסתמך על מכתבו של מנסקי לאורי יעקובוביץ' מיום 7.6.1987, שבו הוא מספר שתרגומו הושר בארץ בלא שידעו שהוא תרגם אותו, יש לשער שכאשר יצא השירון לאור לא ידעו גם עורכיו כי חברם לקיבוץ הוא שתרגם את השיר ולכן לא צוין שמו במקרה הזה.
תודה לארכיון קיבוץ אילון
אלי סט מספר על גילוי "דן הפלמחניק", שבזכותו אנו שרים את "דוגית נוסעת" ואת "תהבהב לה האש":
שבעים שנה עברו מאז. אביב 1943. "דן הפלמחניק", שם של דמות כאילו בדויה לצורך הסיפור, צועד לצדו של המשורר נתן יונתן במסע רגלי של מחלקת הפלמ"ח מקיבוץ אילון לחוף אכזיב. על כך מספרת צפירה יונתן ב"הסיפור מאחורי השיר" על נסיבות כתיבת השיר "דוגית נוסעת". המחלקה צועדת ושרה עד ש"נגמרים לה השירים", ואז מי מציל את המצב אם לא "דן הפלמחניק" שמלמד את נתן יונתן מנגינה של שיר רוסי? המנגינה מיד "תופסת" את נתן יונתן ולפי אחת הגרסאות עד סוף אותו מסע "דוגית נוסעת" כבר היה כתוב. (ר' להלן, גם קטע ממכתבו של נתן יונתן לאורי יעקובוביץ', מיום 3.12.1990).
"דוגית נוסעת", מהיותר-אהובים שבין השירים הרוסיים בזמר הישראלי. שבעים שנה עברו ואנחנו לא יודעים דבר על "דן הפלמחניק" שהביא לחיינו את הלחן. בדיקה בין הקשורים לעניין ובקיבוץ אילון לא העלתה דבר.
באפריל 2013 התחלנו לאסוף חומרים לעריכת השיר "תהבהב לה האש בכירה" ב"זֶמֶרֶשֶׁת". חוקר הזמר הרוסי אורי יעקובוביץ' שלח כדרכו בקודש חומר רב ובתוכו מכתב מיום 7.6.1987 משמעון מנסקי, מחבר "תהבהב לה האש בכירה" (ר' קטע מהמכתב להלן). שמעון מנסקי היה בחייו חבר קיבוץ אילון, וכך הוא כותב:
את השיר "בחפירה" (שהוא השם הרשמי של "תהבהב לה האש בכירה" - א.ס.) תרגמתי לפי בקשתו של דן מהפלמ"ח (כיום חבר גבעת השלושה והיה בשעתו בפלוגת הפלמ"ח אצלנו). הוא היה חובב שירים רוסיים וגם נגן בפסנתר וידע את כל המנגינות.
שוב דן, שוב פלמחניק ושוב קשור בשירים רוסיים, אבל הפעם קצה חוט: חבר גבעת השלושה בשנת 1987. בירור בגבעת השלושה העלה חרס. בניסיון נוסף ענתה לי חברת הקיבוץ אלפה שגם היא לא ידעה, אבל אלפה כנראה שמעה את האכזבה שבקולי ושאלה: "דן? פסנתרן? מתקופת הפלמ"ח? אני חושבת שיש לי את מי לשאול". כשבוע לאחר מכן שמחה אלפה לבשר לי כי מדובר בדן בן-אשר שאמנם היה לפני שנים רבות בגבעת השלושה וייתכן שעבר לכפר-סאלד.
דפדוף חסר סבלנות בספר הטלפונים של הקיבוצים לכפר סאלד, ו-"בינגו": "בן-אשר גבי ועדינה". גבי הוא בנו של דן מנישואיו הראשונים. גבי אפילו זוכר שביקר את אביו באילון, אבל הוא אינו יודע דבר על מעורבותו של אביו ב"דוגית נוסעת". הוא הפנה אותי לארז, בנו של דן מנישואיו השניים, חבר קיבוץ דורות. לא עובר זמן רב, ואני מפתיע את ארז ואשתו שלומית בסיפור על "דוגית" ועל "תהבהב". הם משלימים את קטעי הפאזל החסרים:
"דן הפלמחניק" נולד כדן מוזר בהמבורג 17.5.1914. הוא עלה לארץ עם מירהל'ה, אשתו הראשונה ושירת בפלמ"ח במחלקת אילון, שם הכיר את חברו למחלקת הפלמ"ח נתן יונתן ואת חבר הקיבוץ שמעון מנסקי. הוא נישא בשנית והיה חבר קיבוץ גבעת-השלושה. בפילוג בקיבוץ המאוחד (תחילת שנות ה-50) עברו חוה דן ושלושת ילדיהם לקיבוץ דורות. דן, שניגן בפסנתר ואקורדיון, לימד מוסיקה בבית הספר "שער הנגב", הוא היה מעורה בחיי התרבות של קיבוצו ובין מקימי "תזמורת הקיבוצים" ומנהלה האדמיניסטרטיבי. בזיכרון ילדיו הוא קשור בעיקר למוסיקה קלאסית ופחות לשירי זמר. דן הלך לעולמו מוקף כשהוא מוקף בצאצאים ברוכי כשרון מוסיקאלי, בקיבוץ דורות ב-28.1.1979.
קטעי מכתבים לאורי יעקובוביץ': האחד מנתן יונתן, והשני משמעון מנסקי. (לחצו על התמונות להגדלה)
תודה לאורי יעקובוביץ'
דן בן-אשר בתקופת שירותו בפלמ"ח, יחד עם בנו גבי (תודה לגבי מכפר-סאלד על התמונה)