על שפת פלג זך

עַל שְׂפַת פֶּלֶג זַךְ פּוֹרֵחַ הַשָּׁקֵד וְלִבִּי אֵלֵיךָ אַהֲבָה יוֹקֵד לָמָּה אָהַבְתִּיךָ, אוֹי לְנִשְׁמָתִי הֵן שׁוֹתְקוֹת שְׂפָתַי אֶת דְּבַר אַהֲבָתִי. הַיָּמִים חוֹלְפִים וּמַכְאוֹבִי נִסְתָּר, לַשָּׂדוֹת תַּשְׁכִּים וְלֹא תֵּדַע דָּבָר, עַל שְׂפַת פֶּלֶג זַךְ נוֹשְׁרִים פִּרְחֵי שָׁקֵד וְלִבְּךָ עוֹד טֶרֶם אַהֲבָה יוֹקֵד. וּמִיּוֹם לְיוֹם אַהֲבָתִי תֵּרֵד אַךְ שְׂפָתַי כְּאָז עוֹד חֲשׁוּקוֹת הֵיטֵב בּשֶֹם הַשָּׁקֵד בְּסוֹד אַהֲבָתִי הֵן תִּשְׁמַע קוֹלָהּ בְּאֵלֶם שְׁתִיקָתִי.על שפת פלג זך פורח השקד וליבי אליך אהבה יוקד למה אהבתיך, אוי לנשמתי הן שותקות שפתי את דבר אהבתי. הימים חולפים ומכאובי נסתר, לשדות תשכים ולא תדע דבר, על שפת פלג זך נושרים פרחי שקד ולבך עוד טרם אהבה יוקד. ומיום ליום אהבתי תרד אך שפתי כאז עוד חשוקות היטב בושם השקד בסוד אהבתי הן תשמע קולה באלם שתיקתי.