בת יפתח בטרם מותה (לחן לא ידוע 1)

אִם עַמִּי גַּם אֵלִי מוֹתִי יִשְׁאָלוּ וּבְנִדְרֶךָ זֶה אִם אוֹיְבֵינוּ נָפָלוּ הָרֵק חַרְבְּךָ, אָבִי – פֹּה הִנֵּנִי! הֵא לְךָ אֶת לִבִּי, חִישׁ אָנָּא בַתְּקֵנִי. לֹא עוֹד נֶהִי, דִּמְעָה אַזִּילָה, לֹא עוֹד עַל הֶהָרִים אֵרְדָה, אֵילִילָה; אִם מִידֵי אָבִי יָבוֹא לִי הַמָּוֶת סַר פַּחְדּוֹ מִמֶּנִּי, פָּגָה עַצָּבֶת. אַל נָא הַגִּבּוֹר! אַל יֵרַךְ לִבֶּךָ מִקּוֹל הָעֲלָמוֹת הַמְּבַכּוֹת בִּתֶּךָ. בִּנְדָבָה אָמוּת! הֵן דָּמַי יִזָּלוּ מֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי עַבְדוּת יָגֹלּוּ. וּבְעֵת דָּמַי אֵלֶּה קָפְאוּ, חָרָבוּ; וּבְעֵת יִדַּם קוֹלִי עֲצָמַי יִרְקָבוּ, זָכְרֵנִי גַּם אָז, אָבִי, כִּי כָבוֹד לָךְ תַּתִּי וּבְלֵב שָׂמֵחַ אַל תִּשְׁכַּח כִּי *מַתְתִּי.אם עמי גם אלי מותי ישאלו ובנדרך זה אם אויבינו נפלו הרק חרבך, אבי – פה הנני! הא לך את לבי, חיש אנא בתקני. לא עוד נהי, דמעה אזילה, לא עוד על ההרים ארדה, אילילה; אם מידי אבי יבוא לי המוות סר פחדו ממני, פגה עצבת. אל נא הגיבור! אל ירך לבך מקול העלמות המבכות בתך. בנדבה אמות! הן דמיי ייזלו מארץ מולדתי עבדות יגולו. ובעת דמיי אלה קפאו, חרבו; ובעת יידם קולי עצמיי ירקבו, זכרני גם אז אבי כי כבוד לך תתי ובלב שמח אל תשכח כי *מתתי.