בשורת אביב

עוֹד יֵשׁ בַּשָּׂדֶה שֶׁלֶג צַח וּכְבָר שָׁם יִרְעַשׁ פֶּלֶג זַךְ; יַשְׁמִיעַ סָבִיב הֵד כָּל יָהּ: "הָאָבִיב בָּא! הָאָבִיב בָּא!" מִקַּצְוֵי אֶרֶץ בָּאתִי הֲלוֹם לְבַשֵּׂר בֹּא יְמֵי אוֹר וָחֹם; יְלָדִים יָפִים שִׁמְעוּ נָא: "הָאָבִיב בָּא! הָאָבִיב בָּא!" הָאָבִיב בָּא, אַף שָׁבָה דְּרוֹר וַתָּבֵא לָנוּ תְּקוּפַת אוֹר וַיְחִי כָּל יַעַר, גַּן וָנִיר וַיְחִי כָּל אִישׁ בַּכְּפָר וּבָעִיר!עוד יש בשדה שלג צח וכבר שם ירעש פלג זך; ישמיע סביב הד קול יה: "האביב בא! האביב בא!" מקצוי ארץ באתי הלום לבשר בא ימי אור וחם; ילדים יפים שמעו נא: "האביב בא! האביב בא!" האביב בא, אף שבה דרור ותבא לנו תקופת אור ויהי כל יער, גן וניר ויהי כל איש בכפר, בעיר!