מצעד פועלים

חַת, חַת וּתְרֵי, שְׂמֹאלָה, רֶגֶל הָרֵם! רֶגֶל לַמִּצְעָד הָרֵם! חַת, חַת וּתְרֵי, שְׂמֹאלָה, רֶגֶל הָרֵם! הַשִּׁלְטוֹן לַהֲמוֹנֵי הַעמלִים! מִכָּל מִכְשׁוֹל פֹּה לֹא נָזוּז, לֹא נָזוּז כִּי לָנוּ, לָנוּ הָעֱזוּז מֵרֹאשׁ חוּצוֹת שִׁלְטוֹן הַיּוֹם לַהֲמוֹנֵי הַפְּרוֹלֶטָרִיּוֹן!חת, חת ותרי, שמאלה, רגל הרם! רגל המצעד הרם! חת, חת ותרי, שמאלה, רגל הרם! השלטון להמוני הפועלים! מכל מכשול פה לא נזוז, לא נזוז כי לנו, לנו העזוז מראש חוצות שלטון היום להמוני הפרולטריון!

מקור: "בעמל ובשיר: שירי מעמד ותנועות הנוער ", 1999, עמוד 52-53

אז מה הרימו, רגל או דגל?
מאת אלי ס"ט

כך או אחרת, מדובר בקריאה שהייתה נהוגה במצעדי הפגנת-נוכחות שהשתתפו בהן תנועות הנוער בשנות הארבעים והחמישים. צבי (גרימי) גלעד ז"ל, שתרם רבות לזֶמֶרֶשֶׁת, השתתף במצעדים כאלה בהיותו חניך תנועת "הנוער העובד" בקריית-חיים בתקופה זו, וכך סיפר:

את שיר לצעידה היו שרים במצעדי אחד-במאי שהתקיימו בחיפה. לא שרים באופן רצוף, אלא מפעם לפעם. בסיום כל מחזור שירה שכזה, היה הכרוז צועק: "הנוער - רֶגֶל!" ואנחנו היינו עונים: "ה-נו-ער ה-עו-בד!". כך, פעמיים-שלוש וחוזרים לצעדה שקטה, למקצב התוף של יוסל'ה אורג (לימים האקורדיוניסט המיתולוגי של להקת הנח"ל ושל "בצל-ירוק"  – א"ס), עד לסבב הבא – שירה וקריאה. בתנועת "השומר-הצעיר" קריאת הכרוז הייתה: "שומרים רגל!" ותשובת הצועדים: "ה-שו-מר ה-צ-עיר!" וכו'. המקור המשותף לכל הקריאות האלו היה: "הרם רגל!" או "הרימו רגל!". ומה עניין הרמת הרגל לכאן? זה היה ביטוי למצעד. למשל: "הרימו רגל, הניפו דגל".

יורם ותמר גוז'נסקי זוכרים שבתנועת בנק"י (ברית הנוער הקומוניסטי) הקריאה הייתה "הנף דגל".

הביטוי "להרים רגל" או "להרים דגל" חוזר בשירים רבים, רובם סוציאליסטיים, למשל:

• שאו נס ציונה (הדגל הרמנו)
• מצעד פועלים (חד חד ותרי, שמאלה, רגל הרם)
• דגל אדום (קדימה קדימה קדימה / צועדת חזית אדומה / לקרב אחרון את הדגל הרם)
• קדימה (מתנוסס הנס על תורן / ... / הרימו רגל / הניפו דגל)
• שמאל (שמאל שמאל הרימו רגל)
• שיר הפועל (דגל על הרים הרימו)
• דגל העמל (הניפו דגל העמל / ... / הרימו נס העבודה)
• העלייה ירושלימה (אחד אחד קדימה / רגלינו נא נרימה)
• יום עובר וליל חומק (איזה רוח, רוח סער רב / ... / נס הרימו אל הקרב)