צבי (גרימי) גלעד

גרימי והפרוייקט הרוסי / מאת משפחת גלעד

בשנת 2008, כשהיה בן 72, החל גרימי להתעניין ולעסוק בנושא חדש שעשה אותו לפנסיונר עסוק ומאושר. קוראים לו "הפרויקט הרוסי" שהפך את חייו למרתקים ומלאי עניין במהלך כל עשר שנותיו האחרונות.

בזכות האינטלקט שניחן בו, התמדתו וכישרונו הצליח – בישיבה מול המחשב בלבד וּמבלי לצאת מהבית (גרימי היה מוגבל בהליכה) – לאסוף למעלה מ-1500 שירים שהושרו בארץ בעברית למנגינות מרחבי ברית המועצות לשעבר, תוך שהוא הופך לאחד המומחים בתחום.

הוא ליקט שירונים עתיקים של תנועות הנוער, חרש את היוטיוב לאורכו ולרוחבו, האזין ביסודיות להקלטות הספרייה הלאומית ולאלפי שירים רוסיים. צפה במאות סרטים סוביטיים ישנים. הקליט בקולו וגרם להקלטה של עשרות רבות של שירים שלא היו במאגר ההקלטת הארצי וכך הפך ליקיר זֶמֶרֶשֶׁת.

[מוסיף אֶבְיָתָר מזֶמֶרֶשֶׁת: גרימי עקב אחר כל שיר ושיר שעלה לאתר, בין אם היה רוסי ובין אם לאו. הוא זיהה לחנים רבים לשירים עלומים שהעלינו ופיצח תעלומות רבות בזכות זכרונו המוזיקלי. בנוסף דאג לתעד מפיו ומפי אחיו שירים - בדגש על שירי שטות - מילדותו ומנעוריו בקריית חיים. בתיבת המייל שלי מניתי 1500 התכתבויות שונות שערכתי עם גרימי.]

בעשר השנים (2008-2018) בהן עסק בנושא הוא שלח שלוחות, פרש כנפיים וגילה באישיותו תעצומות נפש ויצירתיות שלא באו לידי ביטוי לפני כן ושאפילו הוא לא ידע שהן קיימות.

הנושא הפך למרכז חייו והוא מצא עצמו יוצר קשר עם הארכיון הארמני בארה"ב על מנת להגיע למקור של "קצת דרומה לבאר שבע". כמו כן חקר את גלגוליו של השיר "הלוך הלכה החבריא" ואיתר ביצועים ב-25 שפות שונות (המחקר המלא נמצא ב"עיון נוסף").

גרימי, שהיה אדם ביישן ומופנם מטבעו, יצר קשר עם אושיות הזמר העברי באחרית ימיהם, כמו חיים חפר וגיל אלדמע ויבדל"א אליהו הכהן. כמו כן הגיע להקלטות שביצעו חבורות זמר בקיבוצים וטלפן לעשרות אנשים כשחשב כי יש בידיהם מידע כלשהו אודות איזה שיר.  

בשנת 2014 פתח גרימי ערוץ חדש נוסף – תרגום נאמן למקור של שירים רוסיים מוכרים שהמשוררים הישראלים - שרובם לא ידעו רוסית כמו נתן יונתן, יורם טהרלב ודן אלמגור – כתבו להם מילים חדשות הרחוקות מהמקור הרוסי. ברגע של גילוי לב אמר גרימי שמלאכת התרגום הזו ‏– בה עליו לברוא חרוזים ולשמור על הקצב המוזיקלי – היא פסגת יצירתו.

ערב הוקרה לגרימי ביוזמת 'המאפיה הרוסית'

בנובמבר 2014 יזמו חבריו של גרימי מ"המאפיה הרוסית", בעיקר דרור סנדלון מעין גדי ודורי גלבוע מחרות, ערב הוקרה.

הערב היה מוצלח מאד והגיעו אליו משלחת נכבדה מזֶמֶרֶשֶׁת, מחבורת ההקלטות וכן עשרות מנאמני וּמְכוּתבי ה"מאפיה הרוסית" המורחבת. הערב נתן ביטוי למגוון הפעילות של גרימי בתחום, בראש וראשונה זו הקשורה בו ישירות: איתור שירים שאין להם ביצוע בזֶמֶרֶשֶׁת ובכלל והעברתם לביצוע של חבורת ההקלטות של זֶמֶרֶשֶׁת. פעילות זאת הצילה עשרות שירים מתהום השכחה.

באתר זֶמֶרֶשֶׁת נאספו כבר מעל 130 הקלטות של חבורה זו שבה חברים רעיה פירסט ודורי גלבוע בשירה, דרור סנדלון באקורדיון, יוסי כפרי בגיטרה, בני יהושפט ועליזה נגר במנדולינה ומני גל בגיטרה בס. כולם עושים מלאכתם בהתנדבות.

דבריו של גרימי בפתיחת ערב ההוקרה

ערב טוב לַמֵרָחוֹק וְלַמִקָרוֹב,

אודה לכם כבר בתחילת הערב, כי עד סופו עוד הדרך רב. תודה ליוזמים. תודה לתורמים מכישרונם. תודה למסייעים בעמל ובאירוח ותודה לכל מי שטרחו והגיעו. ואתם רעיי המארגנים; ביאליק כתב: "ראיתיכם שוב בקוצר ידכם ולבבי סף דמעה", ואני אהפוך את דבריו: ראיתיכם שוב בעוצם ידכם ולבבי סף דמעה.

לא נקבתי בשמות, אבל שם אחד בכ"ז יִנקב: תודה מיוחדת לדרור על תרומתו לערב זה ובהזדמנות, גם על תרומה מתמשכת לאורך עשרות שנים לחיי התרבות בקבוץ ומחוצה לו; במסירות, באהבה, ללא תמורה. לוּ תישמר אהבה זו ויעמדו לך הכוחות עוד זמן רב. ובמאמר מוסגר – היה זה דרור שהמליץ בפני אורי להסכים לקבל אותי ל"מאפיה".

הסכמתי לתת את שמי לערב זה על מנת שתתקיים, אולי חד פעמית, חגיגת פגישה של מה שמתקרא "המאפיה הרוסית" – כל אותם אנשים שעוסקים באיסוף ומחקר "השירים הרוסיים" – מי בליבת הפעילות ומי בשוליה. הזדמנות לראות את הפנים שמאחרי האי-מיילים, להחליף חוויות ומידע. לא כולם הצליחו להגיע, בשל סיבות שמחות יותר ובעיקר שמחות פחות. לא נשכח כי החבורה הזאת מורכבת ברובה משנות ייצור עתיקות.

'ערב הוקרה לגרימי' ? לא התכוונתי. ערב הוקרה, כמו גם 'פרס על מפעל חיים', מוגשים למי שחיי היצירה שלו כבר מאחריו, או למי שנמצא "מהמוות ארבעה צעדים", בחינת "הכבוד הלפני אחרון". אני מקווה שתינתנּה לי עוד כמה שנים של חיים ותנובה. לכן עשיתי ככל יכולתי כדי שהערב יישא אופי של מפגש רעים ושל תצוגת יצירה ולא אופי של אזכרה בחיים.

לכאורה אנו עוסקים בשטויות. פינה קטנה בשולי תרבות הזמר העברי. שהוא חלק מהתרבות העברית, שגם היא חלק לא מודגש ולא מספיק מורגש מהוויית קיומנו על קשייה ומעקשייה. אז אם שטויות שתהיינה לפחות שטויות מהנות. דומני שאנחנו נהנים, אחרת לא היינו ממשיכים: להציג, להעלות, לתרגם, להשוות, לחפש מקורות, לחייב או לשלול דמיונות והשראות ולהתווכח ולהתווכח עד שעולה עשן לבן – או לא. לפענח תווים, להשוות ביצועים, לאתר מקצבים, לאלתר פתיחות, ולשיר ולנגן, פעם ועוד פעם ועוד פעם, עד שעולה עשן לבן מסרט ההקלטה הווירטואלי. הכל בחברות אוהבת.

אז לכם רעיי, שמִכֶּם אני נשְׂכר ואליכם אני הולך, אומר: יקרתם לי, נעמתם לי.
לא נפסיק לשיר.
ועכשיו לעבודה, כי עוד הערב רב.

גרימי