שירת הרועה

אָחוּ זֶה הוּא חֶדְרִי, כִּסְאִי – זֶה הָהָר; וּמִשְׁפַּחְתִּי – עֶדְרִי, רוֹעֶה פֹּה בַּכָּר. מֶה-מֶה! – לִי גּוֹעִים שׁוֹר וָשֶׂה. אִתִּי גַּם חֲלִילִי, אִתִּי גַּם הַשּׁוֹט; מַה-לִּי עוֹד וּמִי-לִי, מַה-לִּי, מִי-לִי עוֹד? מִי-מִי! – לִי גּוֹעִים עֵז וּגְדִי. אִתִּי גַּם הַכֶּלֶב – גָּדוֹל, קַל וָעַז; בּוֹאוּ, זְאֵבִים אֶלֶף, – כַּלְבִּי יִגְבַּר אָז! הַב-הַב – כַּלְבִּי אוֹהֵב קְרָב! הוֹ פָּרוֹת וַעֲגָלִים, הוֹ תַּיִשׁ, סוּס וּסְיָח; מַיִם שְׁתוּ מִנְּחָלִים, אִכְלוּ עֵשֶׂב רַךְ!... הָהּ-הָהּ! הָעֶרֶב הִנֵּה בָּא! עוֹד חֲלִילִי הוֹמֶה, עוֹד הוּא הוֹמֶה שִׁיר; שֶׁמֶשׁ יָרַד תְּהוֹמָה, הוֹ עֶדְרִי, אֶל הָעִיר! מוּ-מוּ – הָעִירָה לְכוּ וּגְעוּ!...אחו זה הוא חדרי, כיסאי – זה ההר; ומשפחתי – עדרי, רועה פה בכר. מה-מה! – לי גועים שור ושה. אתי גם חלילי, אתי גם השוט; מה לי עוד ומי לי, מה לי, מי לי עוד? מי-מי! – לי גועים עז וגדי. אתי גם הכלב – גדול, קל ועז; בואו, זאבים אלף, – כלבי יגבר אז! הב-הב – כלבי אוהב קרב! הו פרות ועגלים, הו תיש, סוס וסיח; מים שתו מנחלים, אכלו עשב רך!... הה-הה! הערב הנה בא! עוד חלילי הומה, עוד הוא הומה שיר; שמש ירד תהומה, הו עדרי, אל העיר! מו-מו – העירה לכו ונעו!...