הילד בשדה חיטים

נָאוֹת אַתֶּן, נָאוֹת כָּל שִׁבֳּלֵי שָׂדוֹת כֻּלְּכֶן גַּלֵּי זָהָב כֻּלְּכֶן מַה נֶּחְמָדוֹת אַךְ חֲבִיבוֹת יוֹתֵר הֵן שִׁבֳּלֵי חִטָּה כִּי הֵן נוֹתְנוֹת סֹלֶת כִּי הֵן נוֹתְנוֹת פִּתָּא וְאִמָּא טוֹבָה אוֹפָה עוּגוֹת, לַחְמָנִיּוֹת גַּם מְבַשְּׁלָה יָפֶה כִּיסוֹנִים וְאִטְרִיּוֹת זְרַע-נָא, זְרַע, הָאִכָּר כָּל הַשָּׂדֶה חִטָּה אֲהוּב הַיְּלָדִים אַתָּה אֲהוּב כָּל אוֹכְלֵי פִּתָּאנאות אתן נאות כל שיבולי שדות כולכן גלי זהב כולכן מה נחמדות אך חביבות יותר הן שיבולי חיטה כי הן נותנות סולת כי הן נותנות פיתא ואמא טובה אופה עוגות, לחמניות גם מבשלה יפה כיסונים ואטריות זרע-נא, זרע, האיכר כל השדה חיטה אהוב הילדים אתה אהוב כל אוכלי פיתא

המילים נדפסו כבר בשנת תרע"ב (1912) בספר לימוד ביפו כחומר עזר לנושא "הקצירה" (הקציר). רשום כי הן תרגום מגרמנית אך לא ברור אם המקור הוא שיר מולחן ואם כן האם זה הלחן המקורי.

השיר נזכר כשיר שנלמד בכיתה ב בבית החינוך בחיפה בשנת תרצ"ו לצד "אכלו ילדים לחם תוצרת" ו"מי יצילנו מרעב" [שיר העבודה והמלאכה] במסגרת נושא "האיכר"

שמעון רשף, "זרם העובדים בחינוך: מקורותיה ותולדותיה של תנועה חינוכית בשנים תרפ"א-תרצ"ט (אוניברסיטת תל אביב, תש"ם), עמ' 217.