פזמורת חיילים

חֶבְרֶ'ה לֵצִים, חֶבְרֶ'ה "יָאטִים", בַּחוּרִים כַּאֲרָזִים, גַּם אֲנַחְנוּ הַ"סּוֹלְדָאטִים", נַחֲרֹזָה חֲרוּזִים! הַי, הַי, לָמָּה לָמָּה לָמָּה אַל תִּשְׁאָלָה, אַל תִּשְׁאַל! לָמָּה, לָמָּה, אִמָּא לֹא חָלָמָה שֶׁאֲנִי חַיָּל. לֹא בְּקוּשְׁטָא, לֹא בְּחֶלְם, לֹא הָיִיתִי, חֲבִיבִי, בָּאתִי מִקִּבּוּץ "בַּתֶּלֶם" וְנִכְלֵאתִי בְּ"סִי בִּי". הַי, הַי... יֵשׁ לִי כּוֹבַע בְּלִי שׁוּלַיִם וּמִשְׁחָה לַכַּפְתּוֹרִים, יֵשׁ לִי "רוּט מָארְץ'" כָּל יוֹמַיִם וּבַנַּעַל מַסְמְרִים. הַי, הַי... רַק נִגַּשְׁתִּי, כְּבָר כָּבַשְׁתִּי גַּם אֶת הֹדּוּ, גַּם אֶת כּוּשׁ, גַּם אֶת זֶרֶשׁ, גַּם אֶת וַשְׁתִּי, רַק עָלַיִךְ אֵין כִּבּוּשׁ. הַי, הַי... הַיָּרֵחַ בָּא בַּלַּיִל, וְהַשֶּׁמֶשׁ בָּא בַּיּוֹם. אֶתְחַתֵּן עִם אֲבִיגַיִל עוֹד לִפְנֵי בּוֹא הַשָּׁלוֹם. הַי, הַי...חברה לצים, חברה "יאטים", בחורים כארזים, גם אנחנו ה"סולדאטים", נחרוזה חרוזים. הי, הי, למה למה למה אל תשאלה, אל תשאל! למה, למה, אימא לא חלמה שאני חייל. לא בקושטא, לא בחלם, לא הייתי, חביבי, באתי מקיבוץ "בתלם" ונכלאתי ב "סי בי". (הי, הי,) יש לי כובע בלי שוליים ומשחה לכפתורים, יש לי "רוט מארץ'" כל יומיים ובנעל מסמרים (הי, הי…) רק נגשתי, כבר כבשתי גם את הודו, גם את כוש, גם את זרש, גם את ושתי, רק עליך אין כיבוש. (הי, הי…) הירח בא בליל, והשמש בא ביום, אתחתן עם אביגיל עוד לפני בוא השלום (הי. הי…)

המילה "יאַטים" כיכבה בשירי שנות ה-40: "חבר'ה לצים, חברה יאטים" ב"פזמורת חיילים" של אורלנד; "הי עלו נא חבר'ה יאטים" ב"שיר הזקס" של גורי וכן בנוסח מקומי מאיילת-השחר לשיר השטות "עוד טיפה": "ישבו שם היאַטים והרגישו שעמום". מה משמעותה של המילה ה'חברמנית' הזאת?

מיכה נצר (יליד 1930) משיב: "יאַט הוא בחור צעיר, גם שובב. המקור הוא יידיש". במילון העולמי לעברית מדוברת (בן אמוץ ובן יהודה) נכתב כי יאַט הוא "מוצלח, בן-חיל"; גם שם היידיש מצוינת כמקור המילה.

יהודה זיו, איש הפלמ"ח והלשון (יליד 1926), מרחיב מעט:

בשעתו (1945-1943 ואילך) שרתי בפלמ"ח, מכל הלב – עם 'סוליימאן הגדול' ואף בלעדיו: 'חבר'ה לֵצִים, חבר'ה יָאטִים' – כינוי ששאלה היידיש מן הפולנית; כך למדתי מפיה של פרופ' חוה טורניאנסקי, חוקרת לשון יידיש. משמעות הכינוי – 'בחור כהלכה' ('חברה-מאַן' ביידיש).