האנקורים

בֹּקֶר, בֹּקֶר אֶל פִּתְחִי מַשְׁכִּימִים בְּנֵי אַנְקוֹרִים. הֵם כֻּלָּמוֹ יַעַמְדוּ וִילַקְּטוּ פֹּה פֵּרוּרִים. אֵי הַכֹּחַ יִדְחֲפֶם הֵנָּה, הֵנָּה רַק אֵלַי. לִבְקָרִים כָּל יוֹם וָיוֹם מִתְרַבֶּה מִסְפַּר אוֹרְחַי. הֵם מְלַקְּטִים פְּתִיתֵי לַחְמִי, הֵם אוֹכְלִים כָּל-כָּךְ מַהֵר. כָּל אֶחָד חָרוֹד יֶחְרַד, פֶּן יְקַדֵּם אוֹתוֹ אַחֵר. זוֹ לַהֲקַת הַצִּפֳּרִים, כְּבָר הִיא מַכִּירָה אוֹתִי. אַךְ כַּמָּה הֵם נִרְעָשִׁים – הֵם יְרֵאִים עוֹד אֶת צִלִּי.בוקר בוקר אל פתחי משכימים בני אנקורים. הם כולמו יעמדו וילקטו פה פרורים. אי הכוח ידחפם הנה הנה רק אלי לבקרים כל יום ויום מתרבה מספר אורחיי הם מלקטים פתיתי לחמי הם אוכלים כל כך מהר כל אחד חרוד יחרד פן יקדם אותו אחר זו להקת הציפורים כבר היא מכירה אותי אך כמה הם נרעשים הם יראים עוד את צלי