שיר בית"ר

בֵּיתָר – מִגֹּב רִקָּבוֹן וְעָפָר, בַּדָּם וּבַיֶּזַע יוּקַם לָנוּ גֶּזַע גָּאוֹן וְנָדִיב וְאַכְזָר; בֵּיתָר הַנִּלְכָּדָה, יוֹדֶפֶת, מַסָּדָה תָּרֹמְנָה בְעֹז וְהָדָר. הָדָר – עִבְרִי גַם בָּעֹנִי – בֶּן-שָׂר, אִם עֶבֶד, אִם הֵלֶךְ – נוֹצַרְתָּ בֶּן-מֶלֶךְ בְּכֶתֶר דָּוִד נֶעֱטָר. בָּאוֹר וּבַסֵּתֶר זְכֹר אֶת הַכֶּתֶר, – עֲטֶרֶת גָּאוֹן וְתַגָּר. תַּגָּר – עַל כָּל-מַעֲצוֹר וּמֵצַר! אִם תַּעַל אוֹ תֵּרֶד – בְּלַהַב הַמֶּרֶד שָׂא אֵשׁ לְהַצִּית, אֵין דָּבָר: כִּי שֶׁקֶט הוּא רֶפֶשׁ – הַפְקֵר דָּם וָנֶפֶשׁ לְמַעַן הַהוֹד הַנִּסְתָּר – לָמוּת אוֹ לִכְבֹּשׁ אֶת הָהָר – יוֹדֶפֶת – מַסָּדָה – בֵּיתָר.ביתר מגוב ריקבון ועפר בדם וביזע יוקם לנו גזע גאון ונדיב ואכזר ביתר הנלכדה יודפת מסדה תרומנה בעוז והדר הדר עברי גם בעוני בן שר אם עבד אם הלך נוצרת בן מלך בכתר דוד נעטר באור ובסתר זכור את הכתר עטרת גאון ותגר תגר על כל מעצור ומצר אם תעל או תרד בלהב המרד שא אש להצית אין דבר כי שקט הוא רפש הפקר דם ונפש למען ההוד הנסתר למות או לכבוש את ההר יודפת מסדה ביתר

מחרוזת של ארבעה שירי בית"ר:

• שיר הבריונים
• "שמעו סיפור מהזקנים" שמילותיו הולבשו על מרש צבאי מהקיסרות האוסטרית
• ים כינרת
• שיר בית"ר

מספר אהרן שפי: "בשנות השלושים למדתי בבית-ספר תחכמוני בת"א. בכיתתי היו תלמידים חברי בית"ר. הם סיפרו למדריכם כי לומד עמם ילד שיודע לתקוע בחצוצרה, והוא ביקש שאבוא לביקור אצלם. (בימים ההם היו הנדידות מתנועה לתנועה מצדיקות את המילה "תנועה". אני שהיתי גם חודש אחד ב"בני-עקיבא", כמה שבועות בצופי "הנוער הציוני", עם חברים ממקהלת רביץ וכן כמה ימים ב"גורדוניה"). במצודת זאב היה בכל שבת מפקד ססגוני עם מדים וחצוצרות ומפקדים בוגרים, ובראשם מפקד הקן, אברהם (יאיר) שטרן. תקיעות החצוצרה שלי עברו את המבחן, אך אני עברתי את הכביש לתנועת "הנוער העובד", שהייתה כלבבי, ואפשרה לי להגשים את שאיפתי לצאת להכשרה בקיבוץ. חברי בית"ר היו מרבים לשיר, בעיקר שירי לכת, שכחצוצרן אהבתי ושמרתי אותם בזכרוני. בתחילת המחרוזת הנצחתי את תרועת העידוד עם המענה "הי, הי!" ולאחריה כל השירים שהוזכרו לעיל. את כל אלו עיבדתי כמובן לתזמורת כלי נשיפה."

לפרטים נוספים ניתן לפנות לאהרן שפי בכתובת e.a.shefi@gmail.com.

גָּאוֹן ונדיב ואכזר?

המילה "גָּאוֹן" היא שם עצם מתקופת ימי-הביניים. בספרות החדשה נוצר בעקבותיה שם התואר "גְּאוֹנִי", אך בשיר בית"ר משמשת דווקא המילה "גאון" במקום שבו היינו מצפים לתואר: "יוקם לנו גזע גאון ונדיב ואכזר". מבחינה תחבירית זה משפט שגוי: "גזע גאון" הוא "גזע של גאון", ובמיוחד מקשָה על התחביר ו"ו החיבור שמגיעה מיד אחר כך: גזע גאון ונדיב ואכזר. מסתבר, איפוא, שהמילה "גאון" היא שיבוש ביחס לנוסח המשורר.

דב פרנקל, משורר ומלחין בית"רי שגם הלחין את השיר הזה, ניסה להאיר את עינינו עוד ב-8.8.1941 במאמר שכתב בעיתון "המשקיף" (ראו להלן): כבר אז שרו הכול את השיבוש "גאון", והמילה הנכונה – על-פי כתב-ידו של ז'בוטינסקי (להלן) – היא "גְּאֵיוֹן", שם תואר תקני במשמעות שונה מ"גאוני". בעוד ש"גאוני" מייחס למושאו סגולות של גאון, הרי שהאדם הגאיון הוא יהיר וגאוותן, ונגזר ישירות מהמילה גֵּאֶה. זו מילה יחידאית במקרא המופיעה בתהילים קכ"ג, ד': "הַלַּעַג הַשַּׁאֲנַנִּים; הַבּוּז לִגְאֵיוֹנִים". יש להניח שההגייה הרווחת של המילה בשנות ה-30 הייתה G'eyon (כלומר הגיית השווא הנע כשווא נח), וכך נשמר משקל השיר.

פרנקל מוסיף כי במאמרו של ההיסטוריון יוסף קלוזנר, כתב האחרון בצטטו את השיר "גאה, נדיב ואכזר", כנראה משום שלא היה לפניו כתב-ידו של המשורר. גם מאמרים מאוחרים יותר של הרוויזיוניסטים אייזיק רמבה ושמואל כץ (ראו להלן) מצטטים את ז'בוטינסקי תוך שימוש במילה המקורית גְּאֵיוֹן. את מאמרו חותם פרנקל בדרישה לשרש את השיבוש מקרב חניכי תנועת בית"ר, אולם השיבוש רווח עד היום.

[כתב: אביתר כהן על בסיס מחקרו של יהודה בלכר, 5.10.2017]

[עדכון: ב-22.12.2017 פרסם בלכר מאמר מקיף על מחקרו בבלוג "עונג שבת" בעריכת פרופ' דוד אסף.]