לחנוכה (לחן דוידוביץ')

השיר פורסם לראשונה בספר "גן ילדים" מאת יצחק קצנלסון. אולם על שער הספר "נגינות" כתוב: "השירים חוברו, תורגמו ועובדו ע"י א. קוזובסקי. המנגינות חוברו ועובדו ע"י א. דוידוביץ'." כלומר – ארבע שנים לאחר פרסום השיר בספר שכולו פרי עטו של קצנלסון, הוא מופיע תחת שם מחבר אחר.
ביצועים נוספים:

• שמעון ואילנה גבירץ ומקהלת ילדים (עברית -אנגלית)
• Western Wind Vocal Ensemble ("הרוח המערבית")

ר' השיר גם בלחן עממי גרמני (כפי שנדפס בספרו של קצנלסון) ובלחן לא ידוע.

לצאצאי קצנלסון ידועים שני לחנים לשיר, השונים מהלחן הזה.

"סיפורו של שיר" / נורית פיינשטיין (נצר למשפחת קצנלסון):

מסורות, במה הן נבחנות? ביכולתן לעמוד במבחנו של הזמן. השבוע, כשהחלו ילדי כתות א'-ב' להתכונן למלא את תפקידם המסורתי זה למעלה מ-55 שנה בקיבוצנו, התברר כי יש בהם מי שמהווים דור שלישי לזמרי "היֹה היה" ברמת יוחנן, ואם כך- הרי שזהו מנהג שעמד במבחנו של הזמן, זוהי מסורת.

ומסורת זו לנו מנין?

קרקע לידתו של השיר בגן ילדים עברי בעיר לודז' שבפולין בעשור השני של המאה העשרים, אולם הורתו במפעל חינוכי שהקימה משפחה אחת, משפחת קצנלסון, כבר במאה ה-19, משפחה אשר שמה לה למטרה להעמיד דור של ילדים יהודים, דוברי עברית ובעלי זהות יהודית-ציונית. בגן זה למדו הילדים עברית וכל חינוכם נעשה כשהמורשת היהודית לנגד עיניהם ופניהם לציון. הגננת, שיינדל פיינשטיין-קצנלסון, חיפשה דרכים להעביר תכנים אלו בדרך חוויתית ובאמצעים חינוכיים שהיו מקובלים בגני הילדים הפרבליים באירופה. לפי שיטה זו, הפונה לחמשת חושיו של הילד, השינון, השירה והתנועה הם הדרך המתאימה להקניית מושגים ושפה. בעידן שבו היתה ספרות הילדים בחיתוליה, לא כל שכן ספרות הילדים העברית, לא היו בנמצא טקסטים שיהלמו את צרכיה החינוכיים ולפיכך, פנתה הגננת אל אחיה, המשורר יצחק קצנלסון, שהיה מחנך ומורה כשאר בני המשפחה הענפה, וביחד חיברו לכל החגים שירים המלמדים את סיפור החג ומנהגיו וכן שירים על עונות השנה, על ארץ ישראל ונושאים נוספים מעולמם של ילדים.

ב-1918 ראה אור בורשה הספר "גן ילדים" שבו כונסו מילות השירים שנכתבו עד אותה שנה, כמו גם הלחנים, המלים העבריות שיש להקנות לילדים באמצעות השירים וכן הוראות הפעלה: כיצד להמחיז את התוכן ולשתף בו את הילדים. טכניקות כתיבת השירים מגוונות אף הן, אך המשותף להן שכולן נועדו להתאים את השיר לילדים בגיל של טרום הקריאה. כך למשל בשיר שבו עסקינן חוזרים הילדים על דברי הסולן המבוגר וכך מפנימים את תוכנו ללא הצורך לקרוא. העותק של הספר הנמצא ברשות משפחתנו, הוא מן הבודדים שנותרו. שואת יהדות אירופה בה נספו בני המשפחה המיטה חורבן על מפעלם החינוכי והספרים עלו בלהבות.

בגן הילדים דנן למד גם בנה של הגננת, אבינו/סבנו בן ציון ז"ל, שעבורו ועבור חבריו נכתבו השירים בראש ובראשונה, בטרם נפוצו לכל רחבי הפזורה היהודית וכמובן גם לישוב העברי המתחדש בארץ ישראל. ילדים אלו היו אמנם מעין "שפני הניסיון" של משפחתם ומחנכיהם ביישום מטרותיהם החינוכיות והציוניות, אך ימים הגידו והגשמת החזון במו חייהם של ילדים אלו היה לעובדה קיימת כשבגרו, עלו ארצה והקימו התיישבות, כמו גם בעברית הרהוטה שהיתה שגורה בפיהם. כאן המקום להזכיר כי באותה כיתת גן התחנכה גם הילדה אסתר וייסבלום, היא אסתרקה קרוא והתרגשותה היתה בלתי מוסתרת כשברבות הימים שרו נכדיהם של השניים, יובל ואדם, את השיר בגן הילדים שלהם, גן רימון ברמת יוחנן שבארץ ישראל.

וכיצד הגיע השיר לרמת יוחנן? עם הפילוג בקיבוץ המאוחד ב-1952, עברה משפחתנו ביחד עם קבוצת משפחות לרמת יוחנן. צעיר הבנים, משה, נקלט בגן רימון והוא שגילה לגננת רחל מסינגר ז"ל שלאבא שלו יש שיר לחנוכה ש"אף אחד לא מכיר".

בן ציון הגיע לגן רימון, הושיב את הילדים במעגל סביבו, בדיוק כשם שעשה דודו, המשורר יצחק קצנלסון, כאשר הוא עצמו היה חניך בגן הילדים של המשפחה, ושר לילדי הגן את "היֹה היה" והם חזרו אחריו. ממסיבת החג בגן התגלגל השיר אל המסיבה בחדר האוכל והפך לתפקידם המסורתי של ילדי כתה א' בנוסף ובדומה ל"מה נשתנה" בליל הסדר. גם כאן, כמו בפסח, נתקיימה בנו באמצעות השיר מצוות "והגדת לבנך". ומכאן הכל ידוע... שנה שנה בקולו הרועם ובחרון אפו על המתנכלים לעם ישראל הפליא סבא בן ציון לשיר עם ילדי רמת יוחנן לשמחת כולם. מאז הסתלקותו נטל את מקומו בנו הבכור, אהרון, המכונה פוני.

חורבן יהדות אירופה לא יכול היה לשיר הזה. בנוסף לקיבוציהם של בני המשפחה, בהם מושר השיר עשרות בשנים, אנו שמחים לגלות מדי שנה כי השיר התגלגל למקומות נוספים בארץ בהם חיים בני רמת יוחנן הזוכרים אותו מילדותם. ואנחנו, כמו בשנים שחלפו כך בימים שיבואו, נוסיף ונשיר את השיר האהוב על הילדים והמספר לא רק פרק בתולדות עמנו ובגבורת המכבים, אלא גם פרק בתולדות משפחתנו.

מתוך "גן ילדים":

אופן המשחק: בבית הראשון של השיר - הילדים לוטשים חרבותיהם (כף על זרועם); בבית השני - הילדים הולכים (על מקום אחד) כאנטיוכוס בשעתו; בבית השלישי - הילדים מעברים יד על צווארם, בבארם כיצד שפך אנטיוכוס דם, וכו'.

• לחנוכה (לחן לא ידוע)
• לחנוכה (לחן עממי גרמני)

חנוכה   שירי זמרדעים