בשדה ביער

בַּשָּׂדֶה, בַּיַּעַר, זֶמֶר קָט יָנוּעַ, נַעֲרָה בּוֹכָה בּוֹ כְּמֵיתָר קָרוּעַ. כָּךְ צוֹעֵד הַזֶּמֶר, מִתְלַכֵּד לְצֶמֶד עִם כּוֹכַב רָקִיעַ וְדִמְעָה נִכְלֶמֶת. צִפֳּרִים שְׁנוֹת אֶלֶף עָפוּ מַחֲנַיִם, הַחַיִּים גַּם הֵמָּה מִסְתַּלְּקִים בֵּינְתַיִם. "שֶׁמָּא עוֹד יַגִּיעַ?", הַיַּלְדָּה שׁוֹאֶלֶת, עִם פִּרְחֵי הַקַּיִץ חֶרֶשׁ הִיא נוֹבֶלֶת. בַּשָּׂדֶה, בַּיַּעַר, זֶמֶר קָט יָנוּעַ, נַעֲרָה בּוֹכָה בּוֹ כְּמֵיתָר קָרוּעַ.בשדה, ביער, זמר קט ינוע נערה בוכה בו כמיתר קרוע כך צועד הזמר, מתלכד לצמד עם כוכב רקיע ודמעה נכלמת. צפרים שנות אלף עפו מחנים, החיים גם המה מסתלקים בינתיים. "שמא עוד יגיע?" הילדה שואלת, עם פרחי הקיץ חרש היא נובלת. (לסיום) בשדה, ביער, זמר קט ינוע נערה בוכה בו כמיתר קרוע