הטוחן העליז

עַל פֶּלֶג זַךְ, הַרְחֵק מִכְּרַךְ טוֹחֵן עַלִּיז שָׁם גָּר. מִבֹּקֶר אוֹר עַד רֶדֶת יוֹם פִּזְמוֹן אֶחָד הוּא שָׁר: חָפְשִׁי אֲנִי כְּעוֹף כָּנָף לְטַחֲנָתוֹ הוּא שָׂח וְלֹא יֶחְסַר לִי רֵעַ עוֹד שָׁפַר חֶלְקִי עִמָּךְ. הֵן לֹא אָמִיר אוֹתָךְ לָעַד הוֹ, טַחֲנָה שֶׁלִּי! אַתְּ אֵם לִי, בַּת וְגַם רֵעָה אַךְ אֹשֶׁר לִי נָתַתְּ. כִּי לֹא אֶטְחַן לִבְנֵי-שׁוֹעִים, שׁוֹכְנֵי אַרְמוֹנוֹת בַּכְּרַךְ. וְלֹא יֶחְסַר לִי רֵעַ עוֹד שָׁפַר חֶלְקִי עִמָּךְ.על פלג זך הרחק מכרך טוחן עליז שם גר. מבוקר אור עד רדת יום פזמון אחד הוא שר: חופשי אני כעוף כנף לטחנתו הוא שח ולא יחסר לי רע עוד שפר חלקי עמך. הן לא אמיר אותך לעד הו טחנה שלי את אם לי בת וגם רעה אך אושר לי נתת. כי לא אטחן לבני שועים שוכני ארמונות בכרך ולא יחסר לי רע עוד שפר חלקי עמך.