גלי ים (לחן 2)

גַּלֵּי-גַּלֵּי-גַּלֵּי יָם, סְפִיָנִתי עוֹלָה יוֹרֶדֶת. אֵימָתַי נָבוֹא לַחוֹף וְנַגִּיעַ לַמּוֹלֶדֶת? הִנֵּה, הִנֵּה הַנָּמֵל; הַסְּפִינָה הוֹרִידָה עֹגֶן. מַלָּחִים יָרְדוּ לַחוֹף, הִשְׁתַּכְּרוּ הֵם שָׁם כַּהֹגֶן. "רַק יָרַדְתִּי אֶל הַחוֹף, אֶל הַיָּם אֶתְגַּעְגֵּעַ. מִסְתּוֹבֵב עָלַי הָרֹאשׁ וְהָאָרֶץ תִּתְנוֹעוֹנֵעַ." לַמַּלָּח יַלְדָּה נִגֶּשֶׁת וְקוֹלָהּ עָדִין וָרַךְ: "טוֹב שֶׁבָּאתָ לַיַּבֶּשֶׁת; תְּבַלֶּה אִתִּי, מַלָּח". "אִם לַבֹּקֶר נִפָּרֵדָה; מָה עֵינַיִך שׂוֹחֲקוֹת? אַתְּ תַּבְטִיחִי לִי יַלְדֹנֶת עַד הַמָּוֶת לְחַכּוֹת?" "לִהְיוֹת אַחֲרוֹן רָצִיתָ, זֹאת תּוֹצִיא מִמּוחֲךָ; וְשֶׁלֹּא רִאשׁוֹן הָיִיתָ כְּבָר קִבַּלְתָּ הוֹכָחָה." "מְצַפְצֵף אֲנִי עָלַיִךְ, לְחִנָּם אַתְּ צוֹחֲקָה, עַל יָדֵךְ אֲנִי חָלַמְתִּי עַל אַחֶרֶת רְחוֹקָה." הַמַּלָּח רוֹדֵף הָאֹפֶק וְלָאֹפֶק לֹא יַגִּיעַ רַק סִירָה קְטַנָּה נוֹדֶדֶת בֵּין הָאָרֶץ וְהָרָקִיעַ. גלי-גלי-גלי ים, ספינתי עולה יורדת. אימתי נבוא לחוף ונגיע למולדת? הנה, הנה הנמל; הספינה הורידה עוגן. מלחים ירדו לחוף, השתכרו הם שם כהוגן. "רק ירדתי אל החוף, אל הים אתגעגע. מסתובב עלי הראש והארץ תתנועונע." למלח ילדה ניגשת וקולה עדין ורך: "טוב שבאת ליבשת; תבלה איתי, מלח". "אם לבוקר ניפרדה; מה עיניך שוחקות? את תבטיחי לי ילדונת עד המות לחכות?" "להיות אחרון רצית, זאת תוציא ממוחך; ושלא ראשון היית כבר קיבלת הוכחה." "מצפצף אני עליך, לחינם את צוחקה, על ידך אני חלמתי על אחרת רחוקה." המלח רודף האופק ולאופק לא יגיע רק סירה קטנה נודדת בין הארץ והרקיע.

מקור: "מחברות מאיר נוי לשירים בעברית", עמוד 17 בהד' [סדרת מחברות עם תווים] 5

מספרה של נתיבה בן-יהודה: "אוטוביוגרפיה בשיר וזמר".