אגלי טל

אֶגְלֵי טַל יִרְעָפוּ, הַשָּׂדוֹת יִצְעָפוּ, נֶבֶט רַךְ יִבְקַע וְיֵעוֹר. יְפַכּוּ בְּלִי גֶּמֶר עֲיָנוֹת בְּזֶמֶר שְׂדֵה דָּגָן רָווּי שְׁטוּף הָאוֹר. עַרְפִלִּים נָמוֹגוּ וְאֵינָם; תְּכֵלֶת הָרָקִיעַ זִיו אָבִיב תַּבִּיעַ לָךְ. עִם מַשַּׁב הָרוּחַ יְרַנֵּן אַשּׁוּחַ, יַעֲנוּ בְּשִׁיר הַר וָגַיְא. שִׁבֳּלֵי הָעֹמֶר יִרְחֲשׁוּ בְּלִי אֹמֶר רַחֲשֵׁי דּוֹדִים בְּלִי דַּי. יָד אֶל יָד בְּרֶטֶט נְשַׁלֵּב. לָךְ שִׁירַת הַלֵּב וְזֶמֶר אַהֲבָה הֵם שַׁי.אגלי טל ירעפו, השדות יצעפו, נבט רך יבקע ויעור. יפכו בלי גמר עינות בזמר שדה דגן רווי שטוף האור. ערפילים נמוגו ואינם; תכלת הרקיע זיו אביב תביע לך. עם משב הרוח ירנן אשוח, יענו בשיר הר וגיא. שבולי העומר ירחשו בלי אומר רחשי דודים בלי די. יד אל יד ברטט נשלב. לך שירת הלב וזמר אהבה הם שי.

מקור: "לחנים 2: שירי מקהלה", המחברים, דפוס טורים, תשכ"א, עמוד 4-5