בחמישה עשר בשבט (לחן עלי הלפרין)

בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט, בְּבוֹא אָבִיב אֵלֵינוּ, יוֹרֵד מַלְאָךְ, פִּנְקָס בַּיָּד רוֹשֵׁם כָּל צִיץ, כָּל עֵץ, כָּל בַּד וְכָל נִטְעֵי גַּנֵּינוּ. מֵעִיר אֶל עִיר, מִכְּפָר אֶל כְּפָר נִשָּׂא הוּא קַל כְּנָפַיִם; חוֹקֵר בַּגַּיְא, בּוֹדֵק בָּהָר עוֹבֵר בִּיעָף אֶת הַמִּדְבָּר וְשָׁב אֶל הַשָּׁמַיִם. וּכְשֶׁהַפִּנְקָס יִהְיֶה מָלֵא כָּל עֵץ וְצִיץ וָשִׂיחַ, כְּשֶׁהַמִּדְבָּר יַהֲפֹךְ שָׂדֶה וְכָל אַרְצֵנוּ – גַּן רָוֶה, יוֹפִיעַ הַמָּשִׁיחַ.בחמישה עשר בשבט, בבוא אביב אלינו, יורד מלאך, פנקס ביד רושם כל ציץ, כל עץ, כל בד וכל נטעי גנינו. מעיר אל עיר, מכפר אל כפר נישא הוא קל כנפיים; חוקר בגיא, בודק בהר עובר ביעף את המדבר ושב אל השמיים. וכשהפנקס יהיה מלא כל עץ וציץ ושיח, כשהמדבר יהפוך שדה וכל ארצנו – גן רוה, יופיע המשיח. ט ל לה...