אמי

בֵּיתֵנוּ הוּא קָטֹן גַּם חַדְרִי מְאֹד צַר; אַךְ בּוֹ יֵשׁ לִי אוֹצָר, הַטּוֹב מִכָּל יָקָר. זוֹ אִמִּי הַטּוֹבָה, הַיְּקָרָה מִפָּז; הִיא אִתִּי יוֹשֶׁבֶת - וּשְׂשׂוֹנִי מַה עַז! בְּכֶסֶף, בְּזָהָב כָּל תּוּכְלוּ לְהָמִיר; אַךְ אֵם רַחְמָנִיָּה לֹא תִּמְצְאוּ בִּמְחִיר! בָּרְחוֹב, עַל יַד שַׁעַר, עָבַרְתִּי לִי תְּמוֹל וָאֵרָא שָׁם נַעַר בִּבְכִי יִתֵּן קוֹל. וָאֶשְׁאַל: יַקִּירִי, מַה תֵּבְךְּ כֹּה בְּלִי-דֹּם? - לִפְנֵי שָׁנָה מֵתָה לִי אִמִּי כַּיּוֹם! מֵעִמְקֵי לִבָּתִי אֶתְפַּלֵל לְךָ, אֵל: זֶה אוֹצַר חֶמְדָתִי שְׁמֹר יוֹמָם וָלֵיל!ביתנו הוא קטון גם חדרי מאוד צר; אך בו יש לי אוצר, הטוב מכל יקר. זו אמי הטובה, היקרה מפז; היא אתי יושבת - וששוני מה עז! בכסף, בזהב כל תוכלו למיר; אך אם רחמניה לא תמצאו במחיר! ברחוב, על יד שער, עברתי לי תמול וארא שם נער בבכי יתן קול. ואשאל: יקירי, מה תבך כה בלי-דום? - לפני שנה מתה לי אמי כיום! מעמקי לבתי אתפלל לך, אל: זה אוצר חמדתי שמור יומם וליל!