כתנות פסים (לחן דב כרמל)

כָּתְנוֹת פַּסַּים לָבַשׁ הַגָּן וּכְסוּת רִקְמָה מַדֵּי דִשְׁאוֹ וּמְעִיל תַּשְׁבֵּץ עָטָה כָל-עֵץ וּלְכָל-עַיִן הֶרְאָה פִלְאוֹ. כָּל צִיץ חָדָשׁ לִזְמָן חֻדַּשׁ יָצָא שׂוֹחֵק לִקְרַאת בּוֹאוֹ, אַךְ לִפְנֵיהֶם שׁוֹשָׁן עָבַר, מֶלֶךְ, כִּי עָל הוּרָם כִּסְּאוֹ. יָצָא מִבֵּין מִשְׁמַר-עָלָיו וַיְשַׁנֶּה אֶת בִּגְדֵי כִלְאוֹ מִי לֹא-יִשְׁתֶּה יֵינוֹ עָלָיו הָאִישׁ הַהוּא יִשָּׂא חֶטְאוֹ. כותנות פסים לבש הגן וכסות רקמה מדי דשאו ומעיל תשבץ עטה כל עץ ולכל עין הראה פלאו. כל ציץ חדש לזמן חודש יצא שוחק לקראת בואו, אך לפניהם שושן עבר, מלך, כי על הורם כסאו. יצא מבין משמר עליו וישנה את בגדי כלאו מי לא ישתה יינו עליו האיש ההוא ישא חטאו.