כָּל נֶפֶשׁ בְּנַעַן מִיָּד לְךָ תַּעַן: רַבּוֹת כִּי סָבַלְנוּ צָמָא עַד בְּלִי חֹק נִשָּׁא-נָא כַּפַּיִם אֶל זֶרֶם הַמַּיִם, וּבְלֵב מִתְרוֹנֵן אֶת חַגֵּנוּ נָחֹג! כָּל רֶגֶב צָחִיחַ, אָבֵל עֵץ וָשִׂיחַ, אַף זוֹ הַגִּנָּה לַמָּטָר תְּפַלֵּל. אַךְ נְחֹשֶׁת-שָׁמַיִם, אַף תַּמּוּ הַמַּיִם, עַד בְּאֵר פֹּה חָפַרְנוּ בְּשִׁיר וְהַלֵּל... בְּמֶרֶץ קָדַחְנוּ יָגַעְנוּ, לֹא נַחְנוּ, נִסִּינוּ, חָפַרְנוּ גַּם פֹּה וְגַם שָׁם. עַתָּה כְּבָר סִיַּמְנוּ וּבְרִית פֹּה חָתַמְנוּ אִתָּךְ, אַדְמָתֵנוּ, בְּרִית מַיִם - בְּרִית דָּם! אֶבְלֵךְ עוֹד נָסִירָה, כָּל רֶגֶב נַכְשִׁירָה תַּרְוֶה פֹּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם וּבְהֵמָה... יַפְרִיחַ הַזֶּרֶם פַּרְדֵּס, גַּן וָכֶרֶם - הֵן בְּרִית פֹּה כָּרַתְנוּ עִם אֵם-אֲדָמָה!כל נפש בנען מיד לך תען: רבות כי סבלנו צמא עד בלי חוק נשא-נא כפיים אל זרם המים, ובלב מתרונן את חגנו נחוג! כל רגב צחיח, אבל עץ ושיח, אף זו הגינה למטר תפלל. אך נחושת-שמים, אף תמו המים, עד באר פה חפרנו בשיר והלל... במרץ קדחנו יגענו, לא נחנו, ניסינו, חפרנו גם פה וגם שם. עתה כבר סיימנו וברית פה חתמנו אתך, אדמתנו, ברית מים – ברית דם! אבלך עוד נסירה, כל רגב נכשירה תרווה פה כל נפש אדם ובהמה... יפריח הזרם פרדס, גן וכרם – הן ברית פה כרתנו עם אם-אדמה!