אֲגַלֶּה לָכֶם סוֹד: אֲנִי אוֹהֵב לַעֲבֹד. בִּינְגִ'י הוּא אַב הַמֵּתוֹד – לִדְמוּתִי הוּא הַיְּסוֹד. הָעֵרֶךְ הוּא בַּקְּשָׁיִים, בְּגִבּוּב מִכְשׁוֹלִים, בְּרַח, חָבֵר, מִקַּלּוּת – וְהִגַּעְתָּ לַדְּמוּת.אגלה לכם סוד: אני אוהב לעבוד. בינג'י הוא אב המתוד - לדמותי הוא היסוד. הערך הוא בקשיים, בגיבוב מכשולים, ברח, חבר, מקלות - והגעת לדמות.

מי היה בינג'י שבשיר?

בנימין (בינג'י) גלעד (1972-1915), בן מניה ומנחם פוזננסקי, נולד בתל אביב הקטנה. בינג'י למד בגימנסיה הרצליה, ובכיתה ח' הצטרף לקבוצת החוגים.

ראשיתה של קבוצת החוגים בחבורה של מספר תלמידי הגימנסיה שמאסו באופי הבורגני וחיפשו הגשמה ציונית-חלוצית. החבורה (שנקראה "החוג הזקן") התחילה להדריך ילדים קטנים מהם ובמקביל להתרחב לבתי ספר אחרים בתל-אביב, ולמעשה הם היו תנועת הנוער הראשונה שהוקמה בארץ.  ב-1926 יצאו להכשרה בעבודה חקלאית בחדרה ושנה זו נקבעה כשנת היסוד של התנועה. ב-1928 התאחדו עם לגיון הצופים מירושלים וב-1931 החליטו לשנות את שם התנועה ל"המחנות העולים". 

ב-1934 הצטרף בינג'י לקבוצת החוגים ששהתה ליד מעיין חרוד ועמדה להתיישב כקיבוץ של תנועת הקיבוץ המאוחד, לימים בית השיטה, הקיבוץ הראשון שהקימה תנועת המחנות העולים. ב-1938 פגש בקיבוץ את צפורה כצנלסון, גם היא בוגרת גימנסיה הרצליה והמחנות העולים. הם הקימו את ביתם באוהל צנוע ונולדו להם הבנים יפתח, יוחי ויונתן (יוני). למרות רצונו לעבוד בגן הירק גויס בנימין להיות מדריך במחנות העולים. הוא גויס שוב ושוב והיה לדמות משפיעה על חברים וחניכים רבים. אחרי הקמת מדינת ישראל היה מורה ומחנך בבית השיטה ודמות חינוכית מוכרת בתנועה הקיבוצית. בינג'י נהרג בתאונת דרכים בערב פסח תשל"ב בהיותו פעיל בוועדת החינוך של הקיבוץ המאוחד.

בנימין (בינג'י) גלעד (שלישי מימין) מחנך כיתתו בטיול לאילת (1958).