בּוֹא אֵלַי יֶלֶד טוֹב בּוֹא קָרוֹב קָרוֹב בָּאוֹתִיּוֹת הִסְתַּכֵּל נָא בְּנִי שֶׁלִּי אוֹתִיּוֹת יְקָרוֹת אוֹתִיּוֹת שֶׁל זָהָב בּוֹא בּוֹא בּוֹא אֵלַי אַל נָא תִּירָא אַל נָא תְּפַחֵד כָּכָה טוֹב, שֵׁב נָּא אִתִּי וּשְׁמַע הֵיטֵב שֵׁב נָא, אַל תִּירָא וְהַקְשֵׁב קָמָץ אָלֶף אָ; קָמָץ בֵּית – בָּ; קָמָץ גִּימֶל – גָּ; קָמָץ דָּלֶת דָּ; פַּתַח אָלֶף אַ; פַּתַח בֵּית – בַּ; פַּתַח גִּימֶל – גַּ; פַּתַח דָּלֶת דַּ. הִנֵּה כָּךְ לוֹמְדִים, בְּנִי שֶׁלִּי אוֹי וֵי, בֵּן יַקִּיר שֶׁלִּי! לַסִּדּוּר הַבֵּט נָא, הַבֵּט וַחֲזֹר [מחקה את הילד] קָמָץ אָלֶף אָ; קָמָץ בֵּית – בָּ בְּקוֹל, בְּכֹחַ הִנֵּה כָּךְ, בְּכֹחַ, עַצְלָן שֶׁכְּמוֹתְךָ הַתּוֹרָה, בְּנִי, הִיא תּוֹרָה כַּמַּיִם תּוֹרָה טוֹבָה מִכָּל סְחוֹרָה וְהָיִיתָ יֶלֶד טוֹב לוּלֵא הִתְעַצַּלְתָּ אוֹי מִתְעַצֵּל אַתָּה, בֵּן יַקִּיר גָּמַרְנוּ, סְגֹר אֶת הַסִּדּוּר וְלֵךְ! וּזְכֹר נָא בְּנִי כִּי יְהוּדִי הִנְּךָ כָּל יְהוּדִי חַיָּב לִלְמֹד תּוֹרָה ואִם יִשְׁאֲלוּךָ: בַּמֶּה עָסַקְתָּ בַּחֶדֶר? אֱמֹר נָא יֶלֶד: בְּתוֹרָה עָסַקְתִּי עוֹד הַפַּעַם תּוֹרָה, זְכֹר נָא: תּוֹרָה!בוא אלי ילד טוב בוא קרוב קרוב באותיות הסתכל נא בני שלי אותיות יקרות אותיות של זהב בוא בוא בוא אלי אל נא תירא אל נא תפחד ככה טוב שב נא אתי ושמע היטב שב נא אל תירא והקשב קמץ אלף אָ קמץ בית בא קמץ גימל גא קמץ דלת דא פתח אלף א פתח בית בא פתח גימל גא פתח דלת דא הינה כך לומדים בני שלי אוי וי בן יקיר שלי לסידור הבט נא הבט וחזור [מחקה את הילד] קמץ אלף אָ קמץ בית בא בקול בכוח הינה כך בכוח עצלן שכמותך התורה בני היא תורה כמים תורה טובה מכל סחורה והיית ילד טוב לולא התעצלת אוי מתעצל אתה בן יקיר גמרנו סגור את הסידור ולך וזכור נא בני כי יהודי הנך כל יהודי חייב ללמוד תורה ואם ישאלוך במה עסקת בחדר אמור נא ילד בתורה עסקתי עוד הפעם תורה זכור נא תורה

מקור: "140 פאלקסלידער [שירי עם]", גיטלין, ורשה, 1930, עמוד 51-54 בחלק ראשון