מילים (4 גרסאות)
בְּיֶרֶק עֵשֶׂב שָׁם,
הָרוּחַ מְרַחֶפֶת,
נוֹשֶׁבֶת וּמְלַטֶּפֶת
שָׁם יַלְדָּה קְטַנָּה
פִּרְחֵי חֵן אוֹסֶפֶת.
שֶׁמֶשׁ כְּבָר שָׁקְעָה
וְזֵר יָפֶה נִקְלַע
וּמִן הָהָר יוֹרֶדֶת
יַלְדָּה קְטַנָּה, נֶחְמֶדֶת:
שְׁנֵי זֵרִים עִמָּהּ
מַתָּנָה לְיוֹם הֻלֶּדֶת.
בְּיֶרֶק עֵשֶׂב שָׁם
הָרוּחַ מְרַחֶפֶת,
נוֹשֶׁבֶת וּמְלַטֶּפֶת –
שָׁם יַלְדָּה יָפָה
פִּרְחֵי-חֵן מְאַסֶּפֶת.
עַל הָהָר הָרָם,
בְּיֶרֶק עֵשֶׂב שָׁם
הַשֶּׁמֶשׁ אַט שׁוֹקַעַת,
בְּתוֹךְ יָם אֵשׁ טוֹבַעַת –
שָׁם יַלְדָּה יָפָה
זֵר חֶמֶד הִיא קוֹלַעַת.
שֶׁמֶשׁ-פָּז שָׁקַע,
זֵר יָפֶה נִקְלַע,
וּמִן הָהָר יוֹרֶדֶת
יַלְדָּה יָפָה, נֶחְמֶדֶת –
"הֵא זֵרִי, אִמָּא,
מַתָּנָה לְיוֹם הֻלֶּדֶת!"
בְּיֶרֶק עֵשֶׂב שָׁם,
הָרוּחַ מְרַחֶפֶת,
נוֹשֶׁבֶת וּמְלַטֶּפֶת,
שָׁם יַלְדָּה יָפָה
פִּרְחֵי-חֵן אוֹסֶפֶת.
עַל הָהָר הָרָם,
בְּיֶרֶק עֵשֶׂב שָׁם
הַשֶּׁמֶשׁ אַט שׁוֹקַעַת,
בְּתוֹךְ יָם אֵשׁ טוֹבַעַת –
שָׁם יַלְדָּה יָפָה
זֵר חֶמֶד הִיא קוֹלַעַת.
שֶׁמֶשׁ-פָּז שָׁקַע,
זֵר יָפֶה נִקְלַע,
וּמִן הָהָר יוֹרֶדֶת
יַלְדָּה בְּעֹז צוֹעֶדֶת –
"הֵא זֵרִי, אִמָּא,
שַׁי לָךְ לְיוֹם הֻלֶּדֶת!"
בְּיֶרֶק עֵשֶׂב שָׁם,
הָרוּחַ מְרַחֶפֶת,
נוֹשֶׁקֶת, מְלַטֶּפֶת,
שָׁם יַלְדֹּנֶת חֵן
פִּרְחֵי-חֵן אוֹסֶפֶת.
עַל הָהָר הָרָם,
בְּיֶרֶק עֵשֶׂב שָׁם –
הַשֶּׁמֶשׁ מַה זּוֹהֶרֶת,
צִפּוֹר-שִׁיר מְזַמֶּרֶת,
שָׁם יַלְדֹּנֶת חֵן
זֵר יָפֶה שׁוֹזֶרֶת.
שֶׁמֶשׁ עֶרֶב רַד,
זֵר נָאֶה בַּיָּד –
וּמִן הָהָר יוֹרֶדֶת
יַלְדֹּנֶת חֵן רוֹקֶדֶת:
"זֵר הֵבֵאתִי לָךְ,
אִמָּא-לִי נֶחְמֶדֶת!"
הקלטות (5)
על השיר
קראו מאמר על אודות השיר והשינויים שחלו בו במשך השנים באתר "הפנקס". אתר זֶמֶרֶשֶׁת מהווה מקור חשוב למאמר.
מספרת רנה רותם (במקור מקיבוץ גשר), מתוך ספרה "מקום ושמו שדה":
כשטיפסנו בשביל החוצה את ה"שדה", הגענו אל "ההר הרם". לו באתי לשם היום, הייתי רואה בוודאי גבעה ואולי תל קטן, אבל אז היינו יושבים במעלה "ההר" עם המטפלת הניה ושרים: "על ההר הרם, בירק עשב שם" ומרגישים קרובים, קרובים לאלוהים. בחורף היה ההר הרם מתכסה בלובן פרחי הטוריים ואנחנו היינו מתגלגלים במורד ומתכסים בעלים לבנים, כמו פתיתי שלג.
ערב אחד השמש התחילה לשקוע ורצינו, מושיק ואני, לתפוס אותה. עלינו על "ההר הרם" והיא הייתה קרובה-קרובה ואז גילינו גבעה נוספת, רחוקה יותר והשמש שוקעת אחריה. רצנו, ירדנו, גלשנו ושוב טיפסנו והשמש חמקה לה מאחורי גבעה נוספת, רחוקה יותר. כשרצינו לעלות גם עליה, נעלמה ושקעה. אמרנו, מושיק ואני, בלבנו: יום אחד נארוב לה על "ההר הרם" ונהיה מספיק זריזים, מספיק חזקים ונתפוס אותה.
זה לא קרה אף פעם.
היא תמיד ברחה מאתנו. כל פעם היה קשה יותר לרדוף אחריה, ההרים היו רמים יותר ואנחנו כבדים יותר, טרודים יותר והשמש חמקמקה.האם יבוא יום ושוב נעמוד על "ההר הרם", כך סתם? לא נרוץ, לא נרדוף ולפתע תצנח אל חיקנו שמש גדולה, אדומה? ולובן פרחי הטוריים יכסה את כפות רגלינו והאושר יציף את לבנו?
בלבי אני עולה על "ההר הרם" [וזה קורה תמיד בערב שבת], עוברת ליד לול התרנגולות ומגיעה אל המקום שבו ישבנו ושרנו עם הניה המטפלת ושקט שם תמיד, והשבת עולה מעל הררי הנחושת והשמש אז בתוכי פנימה.
גיל אלדמע עיבד את השיר למקהלת ילדים או נשים בשלושה קולות. העיבוד נדפס בספר "שירי לוין קיפניס למקהלה" (2008), עמ' 60 - 62.
ראו את השיר גם בלחן לא ידוע.
כל מידע נוסף על אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.
קישורים ומשאבים (2)
