מילים (13 גרסאות)
בַּכֹּל אֲשֵׁמָה הַחֶבְרַיָּה
אִבַּדְנוּ כָּל אֲשֶׁר יָקָר הָיָה
וְלֹא יָשׁוּב עוֹד לְעוֹלָם.
אִמָּא אָמְרָה לְוַנְיָה:
וַנְיָה, בְּנִי הַיָּקָר.
חֲדַל לְשׁוֹטֵט בָּרְחוֹבוֹת
וּבַחוּרוֹת אֲדֻמּוֹת לֶאֱהֹב.
וַנְיָה, הוֹי וַנְיָה, אַחִי הַיָּקָר
קַח אוֹתִי לַמִּלְחָמָה
אַתָּה תִּהְיֶה שָׁם קוֹמִיסָר אָדֹם
וַאֲנִי אֶהְיֶה אָחוֹת רַחְמָנִיָּה.
חֲדַל לְשׁוֹטֵט בָּרְחוֹבוֹת
וְצִבְעוֹנִים אֲדֻמִּים לֶאֱסֹף
נוסח זו אותר גם בשירון מועדון זמר גליל מערבי ג/2 "אתם זוכרים את השירים", ליקטו וערכו אמנון אריאלי ויוסי זייפרט ראש הנקרה 20.10.82.
בַּכֹּל אֲשֵׁמָה הַחֶבְרָה
אִבַּדְנוּ...
אִמָּא אָמְרָה לְוַנְיָה...
וַנְיָה, הוֹ אָח יָקָר שֶׁלִּי
בּוֹא נֵצֵא לַמִּלְחָמָה
אַתָּה תִּהְיֶה שָׁם קוֹמִיסָר
וַאֲנִי אֶהְיֶה אָחוֹת רַחְמָנִיָּה.
הוּא נוֹשֵׂא זוּגוֹת גָּלִיפָה
הוּא נוֹשֵׂא כּוֹבַע עִם כּוֹכָב אָדֹם
צִבְעוֹנִים אֲדֻמִּים עַל חָזֶה.
צִבְעוֹנִים, אַךְ אֵלֶּה צִבְעוֹנִים
הַכֹּל בְּשֶׁל הַחֶבְרָה
אִבַּדְנוּ כָּל אֲשֶׁר יָקָר הָיָה
וְלֹא יָשׁוּב עוֹד לְעוֹלָם.
אִמָּא לִי אָמְרָה
הוֹי וַנְיָה בְּנִי הַיָּקָר
חֲדַל לְשׁוֹטֵט בָּרְחוֹבוֹת
וּבַחוּרוֹת אֲדֻמּוֹת לֶאֱהֹב.
צִבְעוֹנִים
וַנְיָה בְּנִי הַיָּקָר
קוּם וְנֵצֵא לַמִּלְחָמָה
אַתָּה תִּהְיֶה שָׁם קוֹמִיסָר אָדֹם
וַאֲנִי אָחוֹת רַחְמָנִיָּה
צִבְעוֹנִים
* גליפה (Galife) - מכנסי רכיבה התחובים במגפיים.
לָבוּשׁ הוּא זוּגוֹת גָּלִיפֶה.
לוֹבֵש הוּא זוּג גָּלִיפֶה...
לָמָה עָזַבְתָּ אוֹתִי וַנְיָה
לָמָה עָזַבְתָּ אוֹתִי וַנְיָה
לְעוֹלָמִים
הַכֹּל אֲשֵׁמָה הַחֶבְרַיָּה
צִבְעוֹנִים, אַךְ אֵלּוּ צִבְעוֹנִים
ּבַּכֹּל אֲשֵׁמָה הַחֶבְרַיָּה
אִבַּדְנוּ כָּל אֲשֶׁר יָקָר הָיָה
וְלֹא יָשׁוּב עוֹד לְעוֹלָם.
אִמָּא אָמְרָה לְוַנְיָה
וַנְיָה בְּנִי הַיָּקָר
חֲדַל לְשׁוֹטֵט בָּרְחוֹבוֹת
וְצִבְעוֹנִים אֲדֻמִּים לֶאֱסֹף
וַנְיָה הוֹי וַנְיָה בְּנִי הַיָּקָר
קַח אוֹתִי לַמִּלְחָמָה
אַתָּה תִּהְיֶה שָׁם קוֹמִיסָר אָדֹם
וַאֲנִי אֶהְיֶה אָחוֹת רַחְמָנִיָּה.
תודה לאורי יעקובוביץ'
בַּכֹּל אֲשֵׁמָה הַחֶבְרָה
אִבַּדְנוּ כֹּל אֲשֶׁר יָקָר הָיָה
וְלֹא יָשׁוּב עוֹד לְעוֹלָם.
אֶת אֲהוּבִי אֲנִי מַכִּירָה
נוֹשֵׂא הוּא זוּג שֶׁל גָּלִיפֶה
חוֹבֵשׁ הוּא כּוֹבַע עִם כּוֹכָב אָדֹם
וְצִבְעוֹנִים אֲדֻמִּים עַל חָזֶה.
צִבְעוֹנִים...
אִמָּא אָמְרָה לְוַנְיָה
וַנְיָה יַלְדִּי הַיָּקָר
חֲדַל לְשׁוֹטֵט בָּרְחוֹבוֹת
וּבַחוּרוֹת אֲדֻמּוֹת לֶאֱהֹב.
צִבְעוֹנִים...
אֲרוּשָׂתִי אָמְרָה לִי וַנְיָה
הוֹי בּוֹא וְנֵצֵא לַמִּלְחָמָה
אַתָּה תִּהְיֶה שָׁם קוֹמִיסָר אָדֹם
וַאֲנִי אָחוֹת רַחְמָנִיָּה.
צִבְעוֹנִים...
(את מחמדי אני מכירה בהילוכו)
Я милого узнаю по походке.
Он носит, носит брюки галифе.
А шляпу он носит на панаму,
Ботиночки он носит «нариман».
Зачем я вас, мой родненький, узнала?
Зачем, зачем я полюбила вас?
Ах, раньше я этого не знала,
Теперь же я страдаю каждый час.
Вот милый мой уехал, не вернется.
Уехал он, как видно, навсегда.
В Москву он больше не вернется,
Осталась только карточка одна.
Я милого узнаю по походке.
Он носит, носит брюки галифе.
А шляпу он носит на панаму,
Ботиночки он носит «нариман».
מתוך האתר הרוסי a-pesni
הוּא לוֹבֵשׁ מִכְנְסֵי גָּלִיפֶה
כּוֹבַע הוּא חוֹבֵשׁ, פָּנָמָה
וְנוֹעֵל נַעֲלֵי נָרִימַן.
הוּא נוֹשֵׂא זוּגוֹת גָּלִיפֶה
הוּא חוֹבֵשׁ כּוֹבַע עִם כּוֹכָבִים
וְצִבְעוֹנִים אֲדֻמִּים עַל הֶחָזֶה.
צִבְעוֹנִים, אַךְ אֵלּוּ צִבְעוֹנִים
בַּכֹּל אֲשֵׁמָה הַחֶבְרָה
אִבַּדְנוּ כֹּל אֲשֶׁר יָקָר הָיָה
וְלֹא יָשׁוּב עוֹד לְעוֹלָם.
אִמִּי אֲזַי לִי אָמְרָה
וַנְיָה בְּנִי הַיָּקָר
מָתַי תֶּחְדַּל לָשׁוּט בָּרְחוֹבוֹת
בַּחוּרוֹת אֲדֻמּוֹת לֶאֱהֹב.
וַנְיָה הוֹי בֵּן יָקָר שֶׁלִּי
בּוֹא וְנֵצֵא לַמִּלְחָמָה
אַתָּה תִּהְיֶה שָׁם קוֹמִיסָר אָדֹם
וַאֲנִי אָחוֹת רַחְמָנִיָּה.
אֲהוּבָתִי אָמְרָה לִי: וַנְיָה
בּוֹא וְנֵצֵא לַמִּלְחָמָה
אַתָּה תִּהְיֶה שָׁם קוֹמִיסָר אָדֹם
וַאֲנִי אָחוֹת רַחְמָנִיָּה.
הקלטות (6)
ביצוע בשפת המקור (רוסית)
על השיר
על פי מאיר נוי, השיר הושר בארץ בתנועות הנוער כבר בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20.
השיר מורכב משני חלקים עם קשר מוסיקאלי וטקסטואלי רופף: "צבעונים", המתחיל במילים "צבעונים, אחינו צבעונים", שבדרך כלל שרו אותו ראשון, והחלק השני, המתחיל במילים: "אמא אמרה לווניה", אותו שרו בארץ כהמשך ל"צבעונים".
כבר מאיר נוי עמד על כך בציינו במכתבו לאורי יעקובוביץ' (1.4.1991): "לדעתי, 'צבעונים' ו'אמא אמרה לווניה' הם שני שירים שחוברו לאחד". עוד ציין במהלך התכתבותם כי אינו בטוח שהשירים רוסיים וכי ייתכן שחוברו בארץ-ישראל. צבי (גרימי) גלעד הוסיף כי השיר, כחטיבה אחת או כשתיים "לא נמצא בכתובים, לא מוכרת הקלטה שלו בשפת המקור ואין עדות של מי שמכיר את השיר 'משם'".
לבלבול הוסיפו מי שצרפו לשיר גם את "וניה" (הו וניה, תי וניה) ולא פחות "הבית הנשכח" המתחיל במילים: "את אהובי אני מכירה", שהופיע בפנקסי שירים ישנים (ר' גרסה מפנקסה של פנינה פישבוים-שוודרון, לעיל), שלמיטב ידיעתנו ילידי אמצע שנות ה- 30 כבר לא הכירו אותו.
כך, משך שנים רבות נחשב השיר כרוסי, אך הוכחה חותכת לא הייתה. במאי 2016 פתר צבי (גרימי) גלעד את התעלומה כשזיהה ביו-טיוב את מנגינת השיר הרוסי Одесская панама ("כובע פנמה בנוסח אודסה"), כמקורו של "אמא אמרה לווניה". הביצוע בשיר שביו-טיוב מ- 1929 והוא עלה ליו-טיוב ב- 2011. השיר הוביל לאיתור קבוצת גרסאות מילים שהבית הראשון שלהם מתחיל ממש כמו "הבית הנשכח": "את מחמדי אני מכירה בהילוכו" והוא המקור הרוסי של "אמא אמרה לווניה". זה שיר רב-גרסאות, שהיה ידוע עוד לפני מלחמת האזרחים (ר' חוברת השיר כולל תווים ומילים מ- 1917, להלן), שמחבריו אינם ידועים. לפי האתר הרוסי a-pesni, שיר המקור לכל הגרסאות השונות הוא הרומאנסה הרוסית Зачем тебя я, милый мой, узнала ("מדוע, אותך אהובי הכרתי"). קטע "הצבעונים" עדין מחכה לגלוי מקורו.
עוד לאותו לחן: "חניתאים".
ביצועים נוספים: רוחמה רז מהתקליט "למרוסיה באהבה".
כל מידע נוסף על אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.
תווים (1)
קישורים ומשאבים (2)
חוברת תווי השיר "פנמה" (כותרת משנה - "שיר מאודסה"), שמתחיל במילים "הו, את מחמדי אני מכירה בהילוכו" שהוא המקור של הבית הנשכח ושל הקטע המתחיל בשורה: "אמא אמרה לווניה", בשיר "צבעונים".
החוברת מ- 1917, בתמונה שבשער הזמרת מריה אלכסנדרובנה לידארסקאיה (1891-1941), שלפי עדויות אחדות באינטרנט שרה את השיר.
מתוך חוברת "שירים רוסיים", בסימול אש"צ 17.114(1).
