במחפורת

אֵשׁ בּוֹעֶרֶת בָּאָח הַקְּטַנָּה, שְׂרַף-עֵצִים בִּדְמָעוֹת תְּלַחֵךְ, לִי תָּשִׁיר מַפּוּחִית בִּרְנָנָה, עַל עֵינַיִךְ שֶׁלָּךְ וּצְחוֹקֵךְ. לִי הַשִּׂיחַ עָלַיִךְ יִלְאַט מוּל מוֹסְקְבָה בְּשָׂדוֹת לְבָנִים... מִי יִתֵּן, יַקִּירָה, וְשָׁמַעְתְּ אֶת קוֹלִי הַמְּזַמֵּר בִּיגוֹנִים. אַת עַכְשָׁו רְחוֹקָה עַד מַכְאוֹב, וּבֵינֵינוּ שְׁלָגִים כִּתְהֹמוֹת, כָּאן מִמֵּךְ פַּרְסָאוֹת עַד אֵין סוֹף, מִן הַמָּוֶת - רַק דָּלֶת אַמּוֹת. שִׁירִי שִׁיר, מַפּוּחִית, לֶהָבָה תְּנִי בַּלֵּב חֲלוֹמוֹת שֶׁל אָבִיב. חַם לִי, חַם לִי מֵאֵשׁ אַהֲבָה גַּם בַּכְּפוֹר הָאָיֹם מִסָּבִיב.אש בוערת באח הקטנה, שרף-עצים בדמעות תלחך, לי תשיר מפוחית ברננה, על עיניך שלך וצחוקך. לי השיח עליך ילאט מול מוסקבה בשדות לבנים... מי ייתן, יקירה, ושמעת את קולי המזמר ביגונים. את עכשיו רחוקה עד מכאוב, ובינינו שלגים כתהומות, כאן מימך פרסאות עד אין סוף, מן המות - רק דלת אמות. שירי שיר, מפוחית, להבה תני בלב חלומות של אביב. חם לי, חם לי מאש אהבה גם בכפור האיום מיסביב.