מילים (2 גרסאות)
הָיָה זֶה יוֹם אָבִיב בָּהִיר
כְּמוֹ תָּמִיד נִפְלָא
לַטֶּבַע עֲשָׂרָה קַבִּים
שֶׁל יֹפִי אָז הָיָה
בְּשֶׁקֶט צִפֳּרִים נִתְּרוּ
וּבְנֹעַם הִזְדַּמְּרוּ
"לֵךְ לַגֶּטוֹ!" בָּאָה הַפְּקוּדָה.
הַדֶּרֶךְ נִמְשְׁכָה מְאֹד
לֵילֵךְ הָיָה קָשֶׁה
נִדְמֶה עָלֵינוּ לוּ תַּבִּיט
גַּם אֶבֶן תִּתְבַּכֶּה
הִסְתַּחֲבוּ זָקֵן וָיֶלֶד
כִּבְהֵמָה לִשְׁחֹט מוּבֶלֶת
דַּם אֱנוֹש נִגַּר בְּרֹאשׁ חוּצוֹת
שַׁעֲרוּ נָא מַה פִּתְאוֹם קָרָנוּ!
הַכֹּל אִבַּדְנוּ - זֹאת הֵיטֵב יָדַעְנוּ
מִי אֵין לוֹ אַבָּא, אֵין לוֹ אִמָּא
מִי בִּתּוֹ לָמוּת הִקְדִּימָה
הַשּׂוֹנֵא הִשִּׂיג אֶת מַטְרָתוֹ
וְשׁוּב הִגִּיעַ הָאָבִיב
הָדוּר הַכֹּל סָבִיב
וְאָנוּ רַק נִסְבֹּל בִּפְנִים
אִלְּמִים מְקֻלָּלִים
כִּי בַּעֲדִי עוֹלָם חָסוּם
וְלֹא נִשְׁאַר סִכּוּי מְאוּם
זִיק-שֶׁבֶר לֹא יַחֲדֹר בְּקִיר אָטוּם
עַל דַּרְכֵי פּוֹנַאר לְעֵין שָׁמַיִם
כֻּמְתּוֹת וַחֲפָצִים שְׁרוּיִים בַּמַּיִם
חֶפְצֵי הַקָּרְבָּנוֹת הֵם אֵלּוּ
הַתְּמִימִים שֶׁלֹּא עִוְּלוּ!
הַשּׂוֹנֵא הֵפִיק בָּם אֶת זְמָמוֹ
כְּמוֹ תָּמִיד נִפְלָא
לַטֶּבַע עֲשָׂרָה קַבִּים
שֶׁל יֹפִי אָז הָיָה
בְּשֶׁקֶט צִפֳּרִים נִתְּרוּ
וּבְנֹעַם הִזְדַּמְּרוּ
"לֵךְ לַגֶּטוֹ!" בָּאָה הַפְּקוּדָה.
הַדֶּרֶךְ נִמְשְׁכָה מְאֹד
לֵילֵךְ הָיָה קָשֶׁה
נִדְמֶה עָלֵינוּ לוּ תַּבִּיט
גַּם אֶבֶן תִּתְבַּכֶּה
הִסְתַּחֲבוּ זָקֵן וָיֶלֶד
כִּבְהֵמָה לִשְׁחֹט מוּבֶלֶת
דַּם אֱנוֹש נִגַּר בְּרֹאשׁ חוּצוֹת
שַׁעֲרוּ נָא מַה פִּתְאוֹם קָרָנוּ!
הַכֹּל אִבַּדְנוּ - זֹאת הֵיטֵב יָדַעְנוּ
מִי אֵין לוֹ אַבָּא, אֵין לוֹ אִמָּא
מִי בִּתּוֹ לָמוּת הִקְדִּימָה
הַשּׂוֹנֵא הִשִּׂיג אֶת מַטְרָתוֹ
וְשׁוּב הִגִּיעַ הָאָבִיב
הָדוּר הַכֹּל סָבִיב
וְאָנוּ רַק נִסְבֹּל בִּפְנִים
אִלְּמִים מְקֻלָּלִים
כִּי בַּעֲדִי עוֹלָם חָסוּם
וְלֹא נִשְׁאַר סִכּוּי מְאוּם
זִיק-שֶׁבֶר לֹא יַחֲדֹר בְּקִיר אָטוּם
עַל דַּרְכֵי פּוֹנַאר לְעֵין שָׁמַיִם
כֻּמְתּוֹת וַחֲפָצִים שְׁרוּיִים בַּמַּיִם
חֶפְצֵי הַקָּרְבָּנוֹת הֵם אֵלּוּ
הַתְּמִימִים שֶׁלֹּא עִוְּלוּ!
הַשּׂוֹנֵא הֵפִיק בָּם אֶת זְמָמוֹ
מקור:
"מן המיצר : משירי הגיטאות"
, הוצאת המרכז לתרבות
, 1949 תש"ט
, 14
זומער־טאָג
עס איז געװען א זומער־טאג
װי שטענדיק זוניק-שיין
און די נאַטור האָט דאן געהאַט
אין זיך אַזוי פיל חן
עס האָבן פייגעלעך געזונגען,
פריילעך זיך אַרומגעשפּרונגען,
אין געטאָ האָט מען אונדז געהייסן גיין.
געצויגן האָט דער װעג זיך לאַנג
ס'איז שװער געװען צו גיין
מיר דוכט, אַז קוקנדיק אויף אונדז
צעװיינט װאלט זיך אַ שטיין
געגאַנגען זענען זקנים קינדער
װי צו זער אַקיידער רינדער
מענטשענס בלוט געפלאָסן איז אין גאַס
אָך שטעלט זיך פאר
װאס ס'איז פון אונדז געװאָרן!
פאַרשטאַנען האָבן מיר׃
ס'איז אַלץ פאַרלוירן.
ס'האט ניט געהאָלפן אונדזער בעטן,
אז מיר זאלן זיצטער רעטנ-
מיר האָבן פאַרלאָזן אונדזער היים.
געװעזן זײַנען מיר צופיל -
באַפוילן האָט דער האַר
צו ברענגען יידן פון אַרום
און שיסן אויף פּאָנאַר.
פּוסט זײַנען געװאָרן שטיבער,
אָבער פול דערפאַר אויף גריבער.
דער שׂונאים האָט דערגרייכט זײַן גרויסן ציל.
אויף פּאָנאַר איצט זעט מען אויף די װעגן
זאַכן, היטלען דורכגענעצט פון רעגן,
דאָס זײַנען זאַכן פון קרבנעס,
פון אין הייליקע נשמהס,
די ערד האָט זיי אויף אייביק צוגעדרעקט.
איצט זיינען אלע אלע מיר פאַרשפּאַרטע
פאַרפּײַניקטע פון לעבן אַפּגענאַרטע
װער אָן אַ טאטען אָן אַ מאמען
זעט נעמערעס איצט צוזאמען
דער שׂונאים הייס דערגרייכט זײַן גרויסן ציל.
עס איז געװען א זומער־טאג
װי שטענדיק זוניק-שיין
און די נאַטור האָט דאן געהאַט
אין זיך אַזוי פיל חן
עס האָבן פייגעלעך געזונגען,
פריילעך זיך אַרומגעשפּרונגען,
אין געטאָ האָט מען אונדז געהייסן גיין.
געצויגן האָט דער װעג זיך לאַנג
ס'איז שװער געװען צו גיין
מיר דוכט, אַז קוקנדיק אויף אונדז
צעװיינט װאלט זיך אַ שטיין
געגאַנגען זענען זקנים קינדער
װי צו זער אַקיידער רינדער
מענטשענס בלוט געפלאָסן איז אין גאַס
אָך שטעלט זיך פאר
װאס ס'איז פון אונדז געװאָרן!
פאַרשטאַנען האָבן מיר׃
ס'איז אַלץ פאַרלוירן.
ס'האט ניט געהאָלפן אונדזער בעטן,
אז מיר זאלן זיצטער רעטנ-
מיר האָבן פאַרלאָזן אונדזער היים.
געװעזן זײַנען מיר צופיל -
באַפוילן האָט דער האַר
צו ברענגען יידן פון אַרום
און שיסן אויף פּאָנאַר.
פּוסט זײַנען געװאָרן שטיבער,
אָבער פול דערפאַר אויף גריבער.
דער שׂונאים האָט דערגרייכט זײַן גרויסן ציל.
אויף פּאָנאַר איצט זעט מען אויף די װעגן
זאַכן, היטלען דורכגענעצט פון רעגן,
דאָס זײַנען זאַכן פון קרבנעס,
פון אין הייליקע נשמהס,
די ערד האָט זיי אויף אייביק צוגעדרעקט.
איצט זיינען אלע אלע מיר פאַרשפּאַרטע
פאַרפּײַניקטע פון לעבן אַפּגענאַרטע
װער אָן אַ טאטען אָן אַ מאמען
זעט נעמערעס איצט צוזאמען
דער שׂונאים הייס דערגרייכט זײַן גרויסן ציל.
על השיר
הותאם ללחן "פאַפיראָסן" ("סיגריות"). לפי "מן המיצר" (עמ' 14):
נכתב לאחר שיהודי וילנה נכלאו בגטו (6.9.1941) וחלק ניכר מהם הובאו אל יער ליד הכפר פונאר (10 ק"מ מווילנה) ונרצחו שם".
מתרגם השיר הוא גם מתרגם "סיגריות".
קראו בהרחבה במסגרת הכתבה על "פאפיראסען" במסגרת הבלוג של פרופ' דוד אסף "עונג שבת" (8.7.2016) - יש לגלול למטה. אסף מוסר כי בנוסח המתוקן של השירון "מן המיצר" (1987) תוקן התרגום ל"יום שמש קיץ זה היה", וכן מביא תרגומים נוספים של בנימין טנא "יום אביב" (נדפס בתשט"ו 1955) ושל עמוס ותמר רודנר "יום קיץ" שאף מובא בהקלטה בביצוע חבורת שהם. האזינו לביצוע בשפת המקור (יידיש) מפי חוה אלברשטיין.
כל מידע נוסף על אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.