שאו נס ציונה ♫

אז מה הרימו, רגל או דגל?
מאת אלי ס"ט

כך או אחרת, מדובר בקריאה שהייתה נהוגה במצעדי הפגנת-נוכחות שהשתתפו בהן תנועות הנוער בשנות הארבעים והחמישים. צבי (גרימי) גלעד ז"ל, שתרם רבות לזֶמֶרֶשֶׁת, השתתף במצעדים כאלה בהיותו חניך תנועת "הנוער העובד" בקריית-חיים בתקופה זו, וכך סיפר:

את שיר לצעידה היו שרים במצעדי אחד-במאי שהתקיימו בחיפה. לא שרים באופן רצוף, אלא מפעם לפעם. בסיום כל מחזור שירה שכזה, היה הכרוז צועק: "הנוער - רֶגֶל!" ואנחנו היינו עונים: "ה-נו-ער ה-עו-בד!". כך, פעמיים-שלוש וחוזרים לצעדה שקטה, למקצב התוף של יוסל'ה אורג (לימים האקורדיוניסט המיתולוגי של להקת הנח"ל ושל "בצל-ירוק"  – א"ס), עד לסבב הבא – שירה וקריאה. בתנועת "השומר-הצעיר" קריאת הכרוז הייתה: "שומרים רגל!" ותשובת הצועדים: "ה-שו-מר ה-צ-עיר!" וכו'. המקור המשותף לכל הקריאות האלו היה: "הרם רגל!" או "הרימו רגל!". ומה עניין הרמת הרגל לכאן? זה היה ביטוי למצעד. למשל: "הרימו רגל, הניפו דגל".

יורם ותמר גוז'נסקי זוכרים שבתנועת בנק"י (ברית הנוער הקומוניסטי) הקריאה הייתה "הנף דגל".

הביטוי "להרים רגל" או "להרים דגל" חוזר בשירים רבים, רובם סוציאליסטיים, למשל:

• שאו נס ציונה (הדגל הרמנו)
• מצעד פועלים (חד חד ותרי, שמאלה, רגל הרם)
• דגל אדום (קדימה קדימה קדימה / צועדת חזית אדומה / לקרב אחרון את הדגל הרם)
• קדימה (מתנוסס הנס על תורן / ... / הרימו רגל / הניפו דגל)
• שמאל (שמאל שמאל הרימו רגל)
• שיר הפועל (דגל על הרים הרימו)
• דגל העמל (הניפו דגל העמל / ... / הרימו נס העבודה)
• העלייה ירושלימה (אחד אחד קדימה / רגלינו נא נרימה)
• יום עובר וליל חומק (איזה רוח, רוח סער רב / ... / נס הרימו אל הקרב)