חניתה (לחן אברהם מינדלין)

– מַה מִּלַּיְלָה בַּחֲנִיתָה? בַּחֲנִיתָה מַה מִּלֵּיל? – חֹשֶׁךְ בַּאֲשֶׁר אַבִּיטָה, הֶרֶג רַב בְּיִשְׂרָאֵל... – הֵן אָבַד הַכֹּל, וְעַתָּה הֲגַם פֹּה לֹא נִגָּאֵל? – אֲדֹנָי, אַתָּה יָדַעְתָּ, אֱלֹהִים, אַתָּה עֲנֵה! – וְאַף אוֹת קַל לֹא רָאִיתָ? וְאַף רֶמֶז לַגּוֹאֵל? – יֵשׁ מִשְׁמֶרֶת בַּחֲנִיתָה כָּל הַלַּיְלָה, כָּל הַלֵּיל...– מה מלילה בחניתה? בחניתה מה מליל? – חושך באשר אביטה, הרג רב בישראל... – הן אבד הכול, ועתה הגם פה לא ניגאל? – אדוני, אתה ידעת, אלוהים, אתה ענה! – ואף אות קל לא ראית? ואף רמז לגואל? – יש משמרת בחניתה כל הלילה, כל הליל...