צְבִי הֶרְמַן אֶרְלִיךְ (סלסברג)

הרמן ארליך ובשמו העברי צבי ארליך (בכתיב יידי עהרליך) הלחין חלק מהשירים בשירון שערך "קובץ מנגינות לשלשים ושבעה שירים ציוניים בעברית, שרגונית [=יידיש], פולנית וגרמנית" (הוצאת ציון, נדבורנה, תרס"ו 1906) שם נרשם כי המעבד הוא "הרמן עהרליך מורה-נגן מאושר מטעם הממשלה". בקובץ 27 מנגינות, שאחדות מהן משמשות טקסטים ביותר משפה אחת. אף שהשער מציין כי החומר "מעובד" בידי ארליך, למעשה רשומות שם מנגינות בלי ליווי ובלי אקורדים, אם כי אולי יצאה גם מהדורה בליווי פסנתר (ראו להלן).

"מהדורה חדשה ומוגדלת" יצאה לאור בשנת 1910 ובה שירים בעברית, יידיש וגרמנית (אך לא פולנית). שם נרשם כי העיבודים בידי "הקומפוזיטור הלאומי צבי עהרליך סלסברג", ובחלק הלועזי נרשם כמלחין אחד השירים בגרמנית E. Ehrlich. ייתכן שזו מהדורה לקול ופסנתר. בגרסה אחרת, "מהדורה שנייה מתוקנת", בשני חלקים (הוצאת Hübner, נדבורנה, תרע"א 1911) נדפסו 42 לחנים, גם כן לשירים בעברית, יידיש וגרמנית (אך לא פולנית). הכותרת העברית היא "אלבום של מנגינות עבריות 2: לזמר ולנגן בקול אחד להספר "שירי ציון". המספר 2 מציין כנראה שזה פרסום מס' 2 בסדרה של המוציא לאור. לפי ישה נמצוב (Jascha Nemtsov) בספר Der Zionismus in der Musik: Jüdische Musik und nationale Idee ("הציונות במוסיקה: מוסיקה יהודית ורעיונות לאומיים") שראה אור בהוצאת Harassowitz בשנת 2009, יצאה בהוצאת הובנר סדרה של 15 חוברות מוסיקה. בשער העברי במהדורה השנייה לא נזכר שמו של ארליך כלל. בשער הלועזי נקרא הספר Schirei Zion: Juedisches Musik-Album II, fuhr einem Stimme zu dem Musik-Album fuer Klavier ("שירי ציון: אלבום מוסיקה יהודית 2, לקול יחיד, בשביל אלבום המוסיקה לפסנתר).

במבוא בגרמנית למהדורת 1911 מזדהה ארליך כ-Musikprofessor, Lemberg. למברג היא העיר לבוב בפולין. בשנת 1920 פרסם הרמן ארליך מאמר Abzähl- und andere Kinderreime sowie Tänze aus Lemberg ("שירי ספירה וחרוזי ילדים נוספים וכן ריקודים מלמברג) בכתב העת Mitteilungen zur jüdischen Volkskunde ושם הוא מזוהה כ"פרופסור למוסיקה מווינה". 

 מוסיף אליהו הכהן במאמר "נרותיי הזעירים: קורותיו של שיר חנוכה ומלחינו", חדשות בן-עזר 296 (3.12.2007): 

מוסיקולוג יהודי יליד העיר לבוב (למברג) בגליציה, שהשתלם בווינה והגיע לדרגת פרופסור. ארליך שימש ככתב לענייני מוסיקה של הירחון היהודי פולני "מוריה", ולימד מוסיקה ונגינה בפסנתר בבתי ספר גבוהים. דיוקנו כמורה לפסנתר בלבוב היווה השראה לגיבורו של הסופר גרשון שופמן בסיפורו "נקמה של תיבת זמרה", שם הוא מכונה "פרופ' ריין" [...] מלחינם של שירים לא מעטים, ביניהם שניים מן המפורסמים בשירי הזמר העברי: "ניצנים" ("פה בארץ חמדת אבות") ו"נרותיי הזעירים". את שני הלחנים חיבר ארליך בשנת 1908, לכבוד ביקורו המתוקשר של מוריס רוזנפלד באירופה, שבמהלכו זכה האחרון לתהילה רבה [...] המלחין פרופ' צבי הרמן ארליך, היה סגי נהור בעת ההלחנה. הוא איבד את מאור עיניו בגיל תשע.

אליהו הכהן אינו חושף במאמר את מקור הידיעה על עיוורונו של ארליך, אך בכתבה הציור שהוליד שיר: 'פה בארץ חמדת אבות' בבלוג של דוד אסף "עונג שבת", 13.1.2023, הוא כותב: משיחה שניהלתי בשעתו עם החוקר דב סדן שמעתי מפיו על היכרותו האישית עם הרמן ארליך. סדן (אז שטוק) גר בלבוב מול ביתו של ארליך, ומדי פעם הוליך את ארליך העיוור בידו וסייע לו לאכול. לדברי סדן, ארליך התעוור בגיל תשע ולמד מוזיקה בבתי ספר גבוהים בווינה.

זיוה שמיר, בהערה מס' 1 לפרסום המחודש (עודכן 14.9.2021) של מאמרה "הכנר היהודי העיוור ועולמו העשיר והדל: עיון בסיפור 'נקמה של תיבת זמרה' מאת גרשום שופמן" מציינת:

זיהוי זה כלול כבר במחקרה של נורית גוברין "מאופק אל אופק" (תל-אביב תשמ“ג, עמ‘ 89, 326), שם מכונה המוזיקאי ”א. ארליך“, בהסתמך על זיכרונות של נפתלי זיגל הכלולים בספר "פרקי לבוב" [צ"ל "פרקי גליציה", שם הפרק הוא "זכרונות לבוב"], שבעריכת ישראל כהן ודב סדן (תשי“ז, עמ‘ 395-386). הפרק על הסיפור "נקמה של תיבת נגינה" התפרסם לראשונה במאמרה של נורית גוברין "מדוע נענש הפרופסור העיוור", זהות, חוב' ב (קיץ תשמ"ב 1982).

בעצם, הקישור לסיפור של שופמן התבצע בזיכרונותיו של נפתלי זיגל עצמו, שכתב בקיצור נמרץ (עמ' 388):

וכן נמצא בחברתנו אז גם הפרופסור (העיוור) למוסיקה א. ארליך, ששופמן פרסם עליו את הרשימה "נקמתה של תיבת זמרה". אשתו הייתה מבית זיכר.

בסיפור של שופמן, אכן כתוב מייד בהתחלה כי:

הפרופסור משה ריין [גיבור הסיפור] לא היה עיוור מלידה, כפי שסברוּ רבים, אלא נסתמא בשנת התשע לחייו.