הורה סחרחורת - זֶמֶרֶשֶׁת

לֹא אֶל שָׂכָר הַלֵּב פָּתוּחַ, לֹא לִתְהִלָּה נָשָׂאנוּ רֹאשׁ. אָנוּ יָצָאנוּ עִם דִּגְלֵי הָרוּחַ אֶת הָאֲוִיר בְּשִׁיר לַחְרֹשׁ. לִי בַּמּוֹלֶדֶת בַּיִת אַיִן, לֹא בִּשְׁבִילִי שָׁתַלְתִּי עֵץ, תְּנוּנִי בִּמְלוֹא גּוּפִי כְּחֵמֶת יַיִן אֶל אַדְמָתָהּ לְהִתְנַפֵּץ! אֶרֶץ נֹגַהּ לִי, גֶּבַע וָגַיְא, אַתְּ מַדְלִיקָה לִי אֵשׁ בְּרַגְלַי! לַיְלָה פּוֹרֵחַ, רֵיחַ יָרֵחַ, יָם שָׁמַיִם עָף מֵעָלַי! הוֹרָה סְחַרְחֹרֶת! דְּבוֹרָה, שְׁחַרְחֹרֶת! הָלְאָה! עַד מָתַי? - עַד הָעַד-בְּלִי דַּי! לא אל שכר הלב פתוח, לא לתהילה נשאנו רואש. אנו יצאנו עם דגלי הרוח את האוויר בשיר לחרוש. לי במולדת בית אין, לא בשבילי שתלתי עץ, תנוני במלוא גופי כחמת יין אל אדמתה להתנפץ! ארץ נוגה לי, גבע וגיא, את מדליקה לי אש ברגליי! לילה פורח, ריח ירח, ים שמים עף מעליי! הורה סחרחורת! דבורה, שחרחורת! הלאה! עד מתי? - עד העד-בלי די!

מילים: נתן אלתרמן
לחן: יואל ולבה (טקסטים נוספים בלחן זה)

לֹא אֶל שָׂכָר הַלֵּב פָּתוּחַ,

לֹא לִתְהִלָּה נָשָׂאנוּ רֹאשׁ.

אָנוּ יָצָאנוּ עִם דִּגְלֵי הָרוּחַ

אֶת הָאֲוִיר בְּשִׁיר לַחְרֹשׁ.

לִי בַּמּוֹלֶדֶת בַּיִת אַיִן,

לֹא בִּשְׁבִילִי שָׁתַלְתִּי עֵץ,

תְּנוּנִי בִּמְלוֹא גּוּפִי כְּחֵמֶת יַיִן

אֶל אַדְמָתָהּ לְהִתְנַפֵּץ!

אֶרֶץ נֹגַהּ לִי, גֶּבַע וָגַיְא,

אַתְּ מַדְלִיקָה לִי אֵשׁ בְּרַגְלַי!

לַיְלָה פּוֹרֵחַ, רֵיחַ יָרֵחַ,