שירת האביב

שׁוּרוּ נָא שׁוּרוּ נָא הָאָבִיב הִנֵּה בָּא הִנֵּה הַצִּפֳּרִים הַמְּעוֹפְפִים הַשָּׁרִים נָעוּ בָּאוּ עָטוּ זָעוּ דָּאוּ שָׁטוּ שׁוּרוּ נָא... יָרִיעוּ יְרַנֵּנוּ יֶהֱנָיוּ יְנַגֵּנוּ כֻּלָּם מַה חָרָצוּ מָה אָצוּ מָה דָּצוּ שׁוּרוּ נָא... יָשִׂישׂוּ יָעֹזּוּ יָגִילוּ יַעֲלֹזוּ אֶבְרָה נוֹצָה וְעָגוּר בָּאוּ הֵנָּה לָגוּר שׁוּרוּ נָא... יַנְעִימוּ יְזַמֵּרוּ הָאָבִיב יְבַשֵּׂרוּ בְּנֹעַם יִשְׁתַּפֵּכוּ אוֹתָנוּ יְבָרֵכוּ שׁוּרוּ נָא... אַף נַחְנוּ נָרִיעַ וּרְנָנוֹת נַבִּיעַ כְּצִפֳּרִים נִפְרָחָה נָשִׁירָה נִשְׂמָחָה שׁוּרוּ נָא...שורו נא שורו נא האביב הנה בא הנה הציפורים המעופפים השרים נעו באו עטו זעו דאו שטו שורו נא... יריעו ירננו יהניו ינגנו כולם מה חרצו מה אצו מה דצו שורו נא... ישישו יעוזו יגילו יעלוזו אברה נוצה ועגור באו הנה לגור שורו נא... ינעימו יזמרו האביב יבשרו בנועם ישתפכו אותנו יברכו שורו נא... אף נחנו נריע ורננות נביע כציפורים נפרחה נשירה נשמחה שורו נא...

הנוסח הראשון נדפס, מלים ותווים, ב"עולם קטן" (שנה א', ורשה תרס"א 1901), גליון 5, טורים 54 - 56. ייתכן שהשיר כבר לא היה אז חדש. הנוסח לט"ו בשבט מתועד בשנת 1892 (ראו להלן).

עדות שהשיר זומר בפועל קיימת בספר "מינסק עיר ואם" כרך 1 (ארגון יוצאי מינסק ובנותיה בישראל, 1975), עמ' 543: 

המלמד החדיש הזה אברהם שחור הכניס באמת חידוש, כי העמיד בחור מזמר, שהיה מלמד את הדרדקים לזמר יפה שירי־ילדים ושירי־עם עבריים, כגון: ״מה נשמע לרגעים״ מאת מ. צ. מאנה [=עם עולם. זמרשת], ״שורו נא״ מאת זאב יעבץ, ״חושו, ילדים, וצאו אל הרחוב" [=השלג הראשון. זמרשת]

בנוסח לט"ו בשבט, לעומת הנוסח האחר, הציפורים במין נקבה. בנוסח זה יש שורות שזזו למקום אחר, הבית ארוך יותר ואין פזמון חוזר. ואף על פי כן, גם הנוסח הזה עשוי להתאים לאותה מנגינה כי בעצם המנגינה חוזרת על עצמה מדי שתי שורות. עדויות על זמרה בפועל של הנוסח לט"ו בשבט או לפחות של חלק ממנו יש בידינו מפי אוריאל אופק (ראו דבריו על "גשם נדבות") וכן בדברי זאב יעבץ עצמו ב"ראש השנה לאילנות" (1892).