פה בארץ חמדת אבות

מילות השיר העברי נכתבו ברוח אנטיתתית למקור היידי של מוריס רוזנפלד: בעוד שהשיר היידי מדבר על נדודים ועל ייאוש, השיר העברי מתאר איך פה בארץ חמדת אבות נחיה וניצור חיי זוהר ודרור. הפזמון היידי קורא "אימער ויי ויי ויי" (תמיד בְּכֵה בְּכֵה בְּכֵה) בעוד הפזמון העברי קורא "גילו גיל גיל גיל".

אליהו הכהן מפרט עוד, "בכל זאת יש בה משהו - שירי הזמר של תל אביב", עמ' 16:

היה זה בחופש פסח תרע"ב (1912). תלמידי הגימנסיה עמדו לצאת לטיול האביב לגליל העליון. לקראת היציאה החליטו המורה לזמרה חנינא קרצ'בסקי והמחנך ישראל דושמן להכין שיר לכת מעודד שיהיה כעין המנון לטיול. קרצ'בסקי, שכבר נודע אז כמלחין מחונן, העדיף שלא לנסות את כוחו בכתיבת לחן חדש, שיצטרך לעמוד במבחן, ובמקום זאת ביקש לאלתר מנגינה קיימת ובדוקה שקליטתה תהיה מובטחת ובכך תשרת את המטרה.

באותה עת נפוץ בעולם היהודי השיר "מצעד הגלות" ("גלות מארש") שאת מילותיו כתב המשורר היהודי מוריס רוזנפלד. עשרות מנגינות הולחנו לשיר זה בעקבות תחרות שיזם כתב עת יהודי בוורשה. לאחר שהתפרסמו תוצאות התחרות ונקבעו הזוכים, הסתבר,, כפי שקרה פעמים רבות אחרי כן, שדווקא מנגינה שלא זכתה בתחרות - פרי עטו של מלחין בשם ריכטר, שזהותו המדוייקת טרם התבררה - כבשה לבבות והחלה להתפשט ברחבי הגולה. [מאוחר יותר גילה אליהו הכהן כי מלחין השיר הוא ארליך ולא ריכטר]. במנגינה זו בחר קרצ'בסקי לשיר הטיול.

[בהזדמנות אחרת סיפר אליהו הכהן כי השיר היידי  נכתב בעקבות הציור "גלות" של שמואל הירשנברג ומילותיו תואמות את התחושה המדכאת שמשדר הציור]

לנגד עיניו של ישראל דושמן, שהתנדב לכתוב את מילות השיר עמדו מילותיו הקודרות של רוזנפלד "עם מקל הנדודים ביד, ללא בית ללא ארץ, ללא גואל ללא ידיד, ללא מחר ללא היום". באותו שבוע מלאו שלוש שנים לתל אביב. דושמן, שראה בעיניו את ניצני התחייה - את המושבות ראש פינה ומטולה שבהן לימד, את העיר העברית הראשונה בעולם ובה הגימנסיה העברית הראשונה בעולם, שבה פורחת הלשון העברית, שפת התורה - החליט לפנות מן המנגינה את אווירת היאוש שהִשרו מילותיו של רוזנפלד ובמקומן כתב שיר תחייה אופטימי ומפיח תקווה.

תוך זמן קצר נסחפה כל הארץ בשיר הזה. ברוך בן יהודה, ממשתתפי הטיול בגליל, סיפר בזכרונותיו מימי ראשית הגימנסיה כיצד מרגע שלימד קרצ'בסקי את השיר "צלל האולם לשירתנו הנלהבת וצללה כל הארץ מיפו ועד מטולה במשך עשרת ימי הטיול". ההיסטוריון יוסף קלוזנר, שביקר בתל אביב באותו אביב תרע"ב, הוזמן לנשף בגימנסיה, ורקד עם אחד התלמידות ריקוד של "רונדו" לצלילי השיר הזה. ברשמי מסעו סיפר ש"השירה החדשה" מיסודו של דושמן התפשטה בארץ ישראל יותר משירת "התקווה".

מן הארץ נדד השיר לגולה, נדפס בשירונים והושר שם "שם בארץ חמדת אבות" (ראו לעיל ביצוע של בטי גרנטשטיין).

הקטע להלן שודר בקולו של ד"ר ברוך בן-יהודה (אביה של נתיבה בן יהודה), שהיה סגנו של מנהל גימסיה הרצליה האגדי, ד"ר חיים בוגרצ'וב ("בּוּגְרָה"). ההקלטה שודרה במקור בתכנית "שאלה של טעם" בעריכת חיים קינן. איזי מן הביא את ההקלטה בתכניתו "שאלה של פעם" בתאריך 18.3.2011 [תודה רבה לגדעון רוזנבלום שתמלל]:

קרצ'בסקי לא הודיע מימיו על השירים שהוא מחבר. גם כאשר הביא משהו משלו למקהלה, לא היה מספר על כך.

הוא הרבה לפרסם שירים שהוא לא חיברם. אילו היינו צריכים, היום, לשלם שכר משהו על המנגינות האלה, היה מגיע לו יותר מאשר למחברו של הלחן, כי אלמלא הוא, הן היו אובדות (במהלך השנים). כדוגמא, השיר "פה בארץ חמדת אבות".

כיצד פורסם השיר? – היה זה לפני צאת הגינסיה לטיול גדול שנמשך כעשרה ימים, בשנת תשע"ב, 1912 בחופשת הפסח. הגענו עד מטולה. הנסיעה בקרונות יקרים מתל-אביב עד מטולה, ארכה ששה ימים שלמים. בדרך לנּו בשכם ובמרחביה, שהייתה אז בראשיתה נקודת כיבוש, בכינרת, במגדל ובראש פינה. באמצע הדרך התנפלו עלינו ערבים וכן הלאה.

יצאנו במוצאי שבת בשעה מאוחרת, אבל בשבת לפנות ערב, קרא אותנו קרצ'בסקי לגימנסיה. לא ידענו לאיזו מטרה. הוא היה צריך לצאת עמנו לטיול והלך אתנו. הוא אמר שהוא רוצה ללמד אותנו שיר, שנוכל לשיר אותו נוסף לכל אוצר השירים הרב שהיה אתנו; שיר חדש.

והנה, היה שם גם דושמן. הוא היה מחבר המילים וקרצ'בסקי לימד אותנו את המנגינה. ואז שמענו בפעם הראשונה את המילים "פה בארץ חמדת אבות". הוא שר את המנגינה. בתחילה קיבלנו את המנגינה בהסתייגות מסוימת, אך לאט לאט הצטרפנו אליה ואחרי כשעה יצאנו נלהבים לרחובות תל-אביב. רחובות תל-אביב? - כלומר לרחוב הרצל ורחובות צדדיים (אחדים) של ארבעה-חמישה בתים מכל צד, ושרנו את השיר בהתלהבות גדולה.

מאיר נוי בכרטסתו מתעד דברים דומים וקצרים יותר שאמר ברוך בן יהודה בתכנית רדיו מוקדמת יותר ("יפים הלילות בכנען", 30.3.1972). ההבדל היחיד הוא שלפי נוסח זה נמשך הטיול 12 יום.

ראו את תיעוד הטיול בכתבה "בארצנו: טיול תלמידי המדרשה הרצליה" בעיתון "האור" (גלגול של העיתון "הצבי"), 12.4.1912. בכתבה לא נזכר השיר, אך בכתבה "חגיגת הפסח ברחובות" בעיתון "חרות" באותו יום עצמו נכתב: בגמור [ד"ר שמריהו לווין] את דבריו האחרונים, ניגנה התזמורת את "התקווה" ואת השיר "פה בארץ חמדת אבות". תודה לדותן גורן על ההפניות.

ראו בהמשך תווים משנת 1915 של השיר העברי מתוך גליון "ינואר עד מאי" של הירחון Ost und West בעיבוד ארנו נאדל לקול ופסנתר. כותרת המשנה הייתה "שיר איכרים ארץ ישראלי" ואת המנגינה הביא אברהם צבי אידלזון. בתווים רשום הנוסח המקורי של המילים "תתאמתנה כל התקוות" וכן יש מספר הבדלים בלחן, בעיקר בקצב, מהנוסח השגור שנדפס כמעט בדיוק כבר ב"צלילי חנינא" של קרצ'בסקי.

האחיות התאומות לאה פלק ואיטה שיינצייט (ילידות 1924, עלו ב1936) למדו בבית הספר בפולין שיר פסח ביידיש באותו לחן (השיר בביצוען נכלל כאן).

אורי קיסרי כתב ב"דואר היום" (14.1.1935) מאמר שלם בגנות הטקסט של "פה בארץ חמדת אבות". הוא תקף את האופטימיות של השיר; מעניין שקיסרי לא ידע מי חיבר את המילים.

ביצועים נוספים (וידיאו):

• מקהלה בליווי התזמורת הפילהרמונית הישראלית מתוך "חתימה טובה" לרגל הסכם השלום עם מצרים (1979) [השיר הראשון]
• יהורם גאון וקהל מתוך חגיגת הזמר ביום העצמאות תשל"ו (שיר אחרון במחרוזת)
• מקהלת הגברים של גיסות השריון
• משה דץ (מתוך מחרוזת חלוצים בתוכנית "הכבשה שושנה")
• אנסמבל האקדמיה למוזיקה בירושלים
• אורי שמיר
• סיפור השיר בפי ברוך בן יהודה וכן ביצוע בפי חבורת רננים
• טובה בן צבי ("שם בארץ חמדת  אבות")
• ישראל דיין מתוך מחרוזת תקומה והעפלה

שירי מולדת   מקהלות   יום העצמאות   מסע ונדודים   שירים מתורגמים   העלייה השנייה   השפה העברית   שירים קאנוניים