דמעות הטוחן

שָׁנִים נָקָפוּ, שָׁנִים חָלָפוּ, מֵאָז אָנֹכִי פֹּה טוֹחֵן. הַגַּלְגַּלִּים נָעִים, לְאָן חַיַּי בָּאִים? אֲנִי כְּבָר שָׂב עָיֵף, זָקֵן. בַּכְּפָר בּוֹ גַּרְתִּי בָּדָד נִשְׁאַרְתִּי וְאֵין עִמִּי אִשָּׁה וָטָף. הַגַּלְגַּלִּים נָעִים, לְאָן חַיַּי בָּאִים? גַּלְמוּד אֲנִי וְנֶעֱזָב. שְׁמוּעוֹת בָּאוּנִי כִּי יְגָרְשׁוּנִי מֵהַטַּחֲנָה, מִתּוֹךְ הַכְּפָר. הַגַּלְגַּלִּים נָעִים, לְאָן חַיַּי בָּאִים? חַיִּים לְלֹא תַּכְלִית וּגְמָר. מִי יַסְתִּירֵנִי? מִי יְרַחֲמֵנִי? זָקֵן אֲנִי, רָפְתָה יָדִי. הַגַּלְגַּלִּים נָעִים, לְאָן חַיַּי בָּאִים? הוֹי, בָּא הַקֵּץ גַּם לַיְּהוּדִי.שנים נקפו, שנים חלפו, מאז אנוכי פה טוחן. הגלגלים נעים, לאן חיי באים? אני כבר שב עייף, זקן. בכפר בו גרתי בדד נשארתי ואין עמי אישה וטף. הגלגלים נעים, לאן חיי באים? גלמוד אני ונעזב. שמועות באוני כי יגרשוני מהטחנה, מתוך הכפר. הגלגלים נעים, לאן חיי באים? חיים ללא תכלית וגמר. מי יסתירני? מי ירחמני? זקן אני, רפתה ידי. הגלגלים נעים, לאן חיי באים? הוי, בא הקץ גם ליהודי.

מקור: "Blau-Weiss Liederbuch", Judischer Verlag, Berlin, 1918, עמוד 135-136