תה ואורז יש בסין (לחן עממי אוקראיני)

תֵּה וְאֹרֶז יֵשׁ בְּסִין, אֶרֶץ הַנִּדַּחַת; וּבְאַרְצֵנוּ יֵשׁ חַמְסִין כָּל מִינֵי קַדַּחַת. לֹא אִכְפַּת! לֹא אִכְפַּת! בַּכְּפָרִים אָלִינָה! יֵשׁ לִי פַּת, אֵין לִי פַּת – לְמִי נַפְקָא מִנָּהּ? בַּמִּטְבָּח בַּחוּרָה בַּקּוֹמוּנָה שְׁתַּיִם; יֵשׁ לָצֵאת לָעֲבוֹדָה אֵין לִי מִכְנָסַיִם. לֹא אִכְפַּת... בַּמִּטְבָּח רוֹתֵחַ דּוּד בְּלִבִּי דּוּדַיִם; יֵשׁ בָּחוּר נָאֶה בַּגְּדוּד הוּא יְפֵה עֵינַיִם. לֹא אִכְפַּת... לִכְאֵב בֶּטֶן – שֶׁמֶן קִיק; לַקַּדַּחַת – חִינָה. בְּלִבִּי כְּאֵב עַתִּיק; מַה תְּרוּפָה אָכִינָה? לֹא אִכְפַּת... כָּל הַיּוֹם סָלַלְתִּי כְּבִישׁ זֶה מְעַט לֹא נוֹחַ, וּבָעֶרֶב עֵסֶק בִּישׁ – לְטַיֵּל אֵין כֹּחַ. לֹא אִכְפַּת... תַּרְנְגוֹל בַּלּוּל מַבִּיט אֶל הַתַּרְנְגֹלֶת; יֵשׁ לַבַּחוּרִים בְּלוֹרִית מַמָּשׁ כְּמוֹ כַּרְבֹּלֶת. לֹא אִכְפַּת... הַזָּנָב לַחֲמוֹרִים לַגְּמַלִּים – דַּבֶּשֶׁת, וּלְכָל הַבַּחוּרִים – אֶצְבַּע מְשֻׁלֶּשֶׁת! לֹא אִכְפַּת... בַּמַּחֲנֶה אוֹמְרִים בְּסוֹד כִּי נֵלֵךְ חָרָנָה; לוֹ יֵשׁ טְרוֹפִּיקָה וְעוֹד וְלִי יֵשׁ טְרַצְיָאנָה... לֹא אִכְפַּת... הָרוֹעֶה מַשְׁקֶה לַצֹּאן מַיִם מִן הַשֹּׁקֶת; בַּחוּרִי חוֹמֵד לָצוֹן לָמָּה לָךְ תִּסְרֹקֶת? לֹא אִכְפַּת... לִי תִּסְרֹקֶת לֹא נְחוּצָה לֹא נְחוּצָה לִי פּוּדְרָה אִם חָלוּץ לַחֲלוּצָה, לֹא יִהְיֶה בַּגְּדוּד רַע! לֹא אִכְפַּת... יֵשׁ לִי עֶשֶׂר אֶצְבָּעוֹת לְכָל אַחַת צִפֹּרֶן; כָּל הַבַּחוּרוֹת נָאוֹת בַּלַּיְלָה עַל הַגֹּרֶן. לֹא אִכְפַּת... הַחוֹצֵב צוֹעֵק "בָּרוּד" וּבְלִבּוֹ רֵאַקְצְיָה; הוּא חָבֵר בַּהִסְתַּדְּרוּת וַאֲנִי בַּפְרַקְצְיָה. לֹא אִכְפַּת... לְבָבִי בּוֹעֵר כָּאֵשׁ כְּבָר כָּזֶה שָׁמַעְנוּ; אַי, בָּחוּר, אַל תְּקַשְׁקֵשׁ בַּקֻּמְקוּם שֶׁלָּנוּ! לֹא אִכְפַּת...תה ואורז יש בסין, ארץ הנידחת; ובארצנו יש חמסין כל מיני קדחת. לא אכפת! לא אכפת! בכפרים אלינה! יש לי פת, אין לי פת – למי נפקא מנה? במטבח בחורה, בקומונה שתיים; יש לצאת לעבודה, אין לי מכנסיים. לא אכפת... כל היום סללתי כביש, זה מעט לא נוח; ובערב עסק ביש – לטייל אין כוח. לא אכפת... תרנגול בלול מביט אל התרנגולת; יש לבחורים בלורית ממש כמו כרבולת. לא אכפת... הזנב לחמורים לגמלים – דבשת ולכל הבחורים – אצבע משולשת! לא אכפת... לכאב בטן – שמן קיק; לקדחת – חינה. בלבי כאב עתיק, מה תרופה אכינה? לא אכפת... במחנה אומרים בסוד כי נלך חרנה לו יש טרופיקה ועוד ולי טרציאנה לא אכפת... הרועה משקה לצאן מים מן השוקת בחורי חומד לצון למה לך תסרוקת? לא אכפת... לי תסרוקת לא נחוצה לא נחוצה לי פודרה אם חלוץ לחלוצה לא יהיה בגדוד רע לא אכפת... יש לי עשר אצבעות לכל אחת ציפורן כל הבחורות נאות לילה על הגורן לא אכפת... החוצב צועק "בארוד" ובליבו ריאקציה הוא חבר בהסתדרות ואני בפרקצייה לא אכפת... לבבי בוער כאש כבר כזה שמענו איי בחור, אל תקשקש בקומקום שלנו לא אכפת...

תווי השיר כפי שמושר באוקראינית וכפי ששורטטו על ידי מאגדה מונקאצ'י (תודה לאורי יעקובוביץ').

גרסת דן אלמגור מההצגה "הקוקו והסרפאן"

דן אלמגור מספר:

'הקוקו  והסרפאן' הינה הצגת-רוויו נוסטלגית-סאטירית, קצת ברוח 'תל-אביב הקטנה' ו'היה היו זמנים', שכתבתי וערכתי  לפני 39 שנים (אפריל 1970) עבור תיאטרון 'יובל' שניהלה מרים עציוני. השתתפו בה גבי עמרני, ציפי שביט, גד קינר (כיום פרופ' לדרמה), יאיר קלינגר, רפי קינן, מיכל פרס, גיטה שחורי ועוד. כל העיבודים היו של אריה לבנון. ערך אתי וביים יואל זילברג (שגם כתב 3-2 קטעים, וכמוהו שאול ביבר). היו בה שירים של אלתרמן, עמנואל הרוסי ואחרים וגם שלי. זה היה רוויו שקצת לגלג על הצגות הנוסטלגיה שכבר היו מוכרות. ובין השאר שרנו בו את 'תה ואורז'. כיון שחלק מהמלים לא היו מוכרות לקהל הרחב, הרשיתי לעצמי "לתקן" קצת את שלונסקי. הוא היה אז בחיים, וקיבל זאת בחיוך (אפילו הפנה אלי פעם מפיק תיאטרון שרצה להציג אופרטה שהוא תירגם, וביקש שהוא, שלונסקי, יכניס בה שיפוצים וריענונים).
 
הנוסח שלי הופיע בתקליט 'הקוקו והסרפאן' שיצא אז, ושאינו בידי. ולימים הדפיסו יצרני שקופיות השירה בציבור את הנוסח הזה, לרוב תחת שמו של שלונסקי, מבלי לציין שיש בו שינויים שערכתי אני.

(בית שני, שורה שלישית בטור השמאלי: "שתי כפות של שמן קיק")