בת יפתח בטרם מותה (לחן זהבי)

אִם עַמִּי גַּם אֵלִי מוֹתִי יִשְׁאָלוּ וּבְנִדְרֶךָ זֶה אִם אוֹיְבֵינוּ נָפָלוּ הָרֵק חַרְבְּךָ, אָבִי – פֹּה הִנֵּנִי! הֵא לְךָ אֶת לִבִּי, חִישׁ אָנָּא בַתְּקֵנִי. לֹא עוֹד אֶשָּׂא נֶהִי, דִּמְעָה אַזִּילָה, לֹא עוֹד עַל הֶהָרִים אֵרְדָה, אֵילִילָה; אִם מִידֵי אָבִי יָבוֹא לִי הַמָּוֶת סַר פַּחְדּוֹ מִמֶּנִּי, פָּגָה עַצָּבֶת. אַל נָא הַגִּבּוֹר! אַל יֵרַךְ לִבֵּךָ מִקּוֹל הָעֲלָמוֹת הַמְּבַכּוֹת בִּתֶּךָ. בִּנְדָבָה אָמוּת! הֵן דָּמַי יִזָּלוּ מֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי עַבְדוּת יָגֹלּוּ. וּבְעֵת דָּמַי אֵלֶּה קָפְאוּ, חָרָבוּ; עֵת יִדַּם קוֹלִי וַעֲצָמַי יִרְקָבוּ, זָכְרֵנִי גַּם אָז כִּי כָבוֹד לְךָ תַּתִּי וּבְלֵב שָׂמֵחַ אַל תִּשְׁכַּח כִּי מַתִּי.אים עמי גם אלי מותי ישאלו ובנדרך זה אים אויבינו נפלו הרק חרבך, אבי – פה הינני! הא לך את ליבי, חיש אנא בתקני. לוא עוד אשא נהי, דמעה אזילה, לוא עוד על ההרים ארדה, אילילה; אים מידי אבי יבוא לי המות סר פחדו מימני, פגה עצבת. אל נא הגיבור! אל ירך ליבך מקול העלמות המבכות ביתך. בנדבה אמות! הן דמי ייזלו מארץ מולדתי עבדות יגולו. ובעת דמי אלה קפאו, חרבו; עת יידם קולי ועצמי ירקבו, זכרני גם אז כי כבוד לך תתי ובלב שמח אל תשכח כי מתי.