הצוענים

בֵּין סִבְכֵי הַיַּעַר, עַל יַד תִּדְהָר רָם, רַעַש שֶׁל קוֹלוֹת נִשְׁמַע מִשָּׁם, שַׁלְהֶבֶת מְדוּרָה מִתְנַשְּׂאָה שָׁם אַט וּצְלָלִים יִגְוְעוּ לְאוֹרָהּ הַמְּעַט. (אולי יִגְוָעוּ?) הֵם אַנְשֵׁי הַנְּדוּדִים, צוֹעֲנִים הָמוֹן, שְׂעַר רֹאשָׁם מְסֻלְסָל, מַבָּטָם מְלֵא אוֹן, עַל יַד נִילוּס גָּדֵלוּ בְּיָמִים מִכְּבָר, וְרָעוּ בִּסְפָרָד בֵּין יַעַר, בֵּין הָר. בּוֹעֶרֶת הַמְּדוּרָה, מְפִיצָה אוֹר חַם, עַל עֵשֶׂב מִשְׁתַטְּחִים בַּחוּרִים כֻּלָּם, וְנָשִׁים מְכִינוֹת אֶת מִשְׁתֵּה הַלֵּיל, הוֹ, בָּרוּךְ הַיַּיִן לַאֲנָשִׁים הָאֵל. וּזְמִירוֹת עַל סְפָרָד מְמַלְּאוֹת אֲוִיר, עַל מְלָכֵיהָ שֶׁיָּפוּ מִפִּרְחֵי הַמּוֹר, וּזְקֵנָה מְפַטְפְּטָה בְּכִשּׁוּף בַּלָּאט, וִילָדִים מַקְשִׁיבִים וַחֲרֵדִים כִּמְעַט. וּפְתְאוֹם בַּחוּרוֹת מֵתְרוֹמְמוֹת בְּאוֹן, וְסָבִיב לַמְּדוּרָה הֵן רוֹקְדוֹת בְּשָׁאוֹן, וְחָלִיל וּמְצִלּוֹת יִרְעֲשׁוּ וָתֹף, (אולי: יִרְעָשׁו) וְהַמָּחוֹל הַפֶּרֶא נִמְשָׁך בְּלִי סוֹף. אַחַר עֲיֵפִים הֵם שׁוֹכְבִים בְּלִי נֹד, וְרַק עֲלֵי הַתִּדְהָר מִתְנוֹעֲעִים עוֹד, וְהַנּוֹדְדִים רוֹאִים חֲלוֹם נָעִים בִּשְׁנַת, וְהִנֵּה הֵם עַל נִילוּס בְּאֶרֶץ נִפְלָאת. אַךְ הוֹלֵךְ הַמִּזְרָח אַט אַט וָאוֹר, וּלְאִטּוֹ גַּם מֶתֶק הַחֲלוֹם יַעֲבֹר, וּכְבָר עוֹמְדָה הַפְּרֵדָה חֲבוּשָׁה בְּכָאן, נָע הַמַּחֲנֶה מִמְקוֹמוֹ מִי יוֹדֵעַ לְאָן?בין סבכי היער, על יד תדהר רם, רעש של קולות נשמע משם, שלהבת מדורה מתנשאה שם אט וצללים יגוועו לאורה המעט. הם אנשי הנדודים, צוענים המון, שיער ראשם מסולסל, מבטם מלא און, על יד נילוס גדלו בימים מכבר, ורעו בספרד בין יער, בין הר. בוערת המדורה, מפיצה אור חם, על עשב משתטחים בחורים כולם, ונשים מכינות את משתה הליל, הו, ברוך היין לאנשים האל. וזמירות על ספרד ממלאות אוויר, על מלכיה שיפו מפרחי המור, וזקנה מפטפטה בכישוף בלאט, וילדים מקשיבים וחרדים כמעט. ופתאום בחורות מתרוממות באון, וסביב למדורה הן רוקדות בשאון, וחליל ומצלות ירעשו ותוף, והמחול הפרא נמשך בלי סוף. אחר עייפים הם שוכבים בלי נוד, ורק עלי התדהר מתנועעים עוד, והנודדים רואים חלום נעים בשנת, והנה הם על נילוס בארץ נפלאת. אך הולך המזרח אט אט ואור, ולאיטו גם מתק החלום יעבור, וכבר עומדה הפרדה חבושה בכאן, נע המחנה ממקומו מי יודע לאן?

תרגום אחר, ישן יותר, ל"חיי הצוענים".

יפה בן-יהודה מביאה את מילות השיר בספר זכרונותיה "עוד אזכרה" משנת 1977, עמ' 53 ומציינת כי שרה אותו במקהלה בירושלים כשהצטרפה כנערה בגימנסיה למקהלת מבוגרים בבית ספר למוסיקה שקם בעיר, עוד לפני שעזבה את העיר בשנת 1914. השיר בעברית זומר שוב בגרסה למקהלה בנשף באדר תר"ף, כפי שמעידה הכללת המילים בחוברת שירים "המושרים ע"י המקהלה העברית" באותו נשף. בחוברת זו רשום מתחת לטקסט כי "תרגם X".  "הצוענים" של שומאן מופיע ברשימת שירים שזומרו במקהלה של קרצ'בסקי, בסעיף "יצירות משובחות מתורגמות" לפי ברוך בן יהודה, "סיפורה של גימנסיה הרצליה", טורים 134 - 135.

בידינו הקלטה רק לקטע מהבית השני (תודה לרותי פריד שזיהתה על המקור עוד לפני איתור המילים המלאות).

עיבוד מאת: אהרן שפי

המעבד אהרן שפי (נובמבר 2024): "זה עיבוד שעמלתי עליו זמן רב באהבה רבה ליצירתו המאוד עממית של רוברט שומן. יש כמה יצירות מונומנטליות למקהלה, שתמיד חלמתי לעבד להרכב של כלי נשיפה. לדוגמא אביא עוד שתיים שאני חוזר תמיד לשמוע "קומו תועי מדבר" של יהודה שרת, ושיר הציידים מתוך "הקלע החופשי" של קרל מריה וובר."

לפרטים נוספים ניתן לפנות לאהרן שפי בכתובת e.a.shefi@gmail.com.

מקור: "שירים המושרים על ידי המקהלה העברית (נוסדה שבט תרע"ח) בנשף הנגינה השנתי, מוצאי שבת, ט' אדר תר"ף [28.3.2024] בהנהלת מר א. צ. אידלזון (מילים בלבד)", 1920, עמוד 4-5