את חכי לי (לחן דרורי)

על פי נחומי הר-ציון, ששוחח עם מלחין השיר שלמה דרורי, האחרון לא נקב בתאריך, אבל על פי רצף האירועים שסיפר הוא הלחין את השיר ב-1943 (גם לחנו של זהבי חובר באותה שנה). פרופ' חגית הלפרין שחקרה את יצירתו של שלונסקי אישרה שתרגומו הופיע לראשונה בדפוס ביומון "הארץ" ב-19.2.1943, ומכאן הסבירות שהשיר הגיע לדרורי דרך אותו עיתון והולחן באותה תקופה.

ביצועים נוספים לצפייה:

• סיפור השיר וראיון עם שלמה דרורי בתוכנית "שרתי לך ארצי", 1975
• שלמה דרורי - ביצוע מאוחר
• מישל כהן מתוך "כוכב נולד"
• השיר בשפת המקור (רוסית)
• ארנון פרידמן, חובב בן-סעדיה, דרור בינדר

ביצועים נוספים להאזנה:

• יהורם גאון (1996)
• ליאור ייני
• טובה פירון בעיבוד אילן גלבוע (1976). המקור כנראה בערב שירי חיילים בגלי צה"ל (היה זמין בעבר במרשתת; תזמון 35:20) שם גם סיפרה איך ביצעה את השיר במלחמת העולם. גם אליהו הכהן ב"חדשות בן עזר 573" כותב כי "מי שהפליאה לשיר את "את חכי לי" בלחן דרורי עוד בימי בחרותי, היתה הזמרת טובה פירון, שהביצוע שלה שפע רגש וחמימות, ולא עין אחת הזילה דמעה למשמע השיר בפיה. היא הרבתה לשיר את השיר בתום מלחמת העצמאות, כאשר השיר שידר מסר אקטואלי בארץ". ככל הידוע לא קיימת הקלטה ישנה בביצוע פירון.
• אריק סיני
• מתוך ההצגה "הוא הלך בשדות", בית צבי2007
• עינב ג'קסון כהן (2018)

מספר שלמה דרורי, תכנית מס' 1 בסדרת הרדיו "הלהקות חוזרות" (תזמון 14:33):

כשאני הלחנתי את "את חכי לי" לא ידעתי לכתוב תווים, וזמזמתי את הלחן כל הלילה כשהייתי בשמירה, וכשחזרתי בבוקר לבסיס חיפשתי את צבי בן יוסף [ו]אמרתי לו "תשמע, קח מהר נייר ועיפרון ותרשום כי יש לי לחן בראש ואני אשכח את זה" והוא לקח נייר ורשם את הקווים שעליהם רושמים את התווים [חמשה. זמרשת], ורשם את התווים כמו שאנחנו כותבים מילים".

מוסיף מוטקה שלף:

כשהוקמה להקת הבריגאדה ("מֵעֵין זה"), דויטשר השתתף בה כזמר, וצבי בן יוסף כמוסיקאי שלה. הלהקה הופיעה בכל מקום בו שהו חיילים יהודים שהתגייסו לצבא הבריטי: בסוריה, בלבנון, במצרים ועוד.

באותה תקופה אמו של דרורי שהוברחה ממקום למקום אחרי שאביו נרצח על ידי הנאצים, הסתתרה במנזר ולקראת סוף המלחמה הוברחה לאיטליה והגיעה לרומא. בערב יום כיפור הלכה לבית כנסת ברומא, אבל לא נכנסה, כי אם עמדה בחוץ ובכתה. ניגש אליה קצין אמריקאי, הבין שמדובר כנראה בפליטה ופנה אליה ביידיש ואמר לה: "וויַינט נישט" (אל תבכי). אמרה לו: "מה עוד נשאר לי בחיים? את בעלי רצחו, הילדים שלי בפלשתינה ואני אפילו לא יודעת איפה הם. אני כאן בודדה, נמאס לי לברוח כל הזמן, ומה נותר לי בחיים?"

כל ניסיונות הקצין לעודד אותה לא עזרו, אך כששאל לפרטים אודותיה, גילה כי בעלה היה דודו, ומאז החל לדאוג לה, לטפל בה ולמלא את כל מחסורה. לאחר זמן מה ביקשה אמו של דויטשר מהקצין האמריקאי: בבקשה, עזור לי למצוא את הבנים שלי. הקצין בדק ומצא ששני הבנים חיילים בבריגאדה היהודית, ואחד מהם הוא הזמר של להקת הבריגאדה. כמו כן, נודע לו שהלהקה עומדת להגיע לאיטליה ונקבעה לה הופעה בבית האופרה של בָּארִי.

בעוד הלהקה מתכוננת להופעתה נכנס לחדרם חייל ושאל: "מי כאן דויטשר?" כולם נבהלו, ושלמה ענה: "אני! מה עשיתי?" השיב החייל: "אמך מחכה לך כאן." הייתה התרגשות גדולה, ואז הציעה חנה מרון: לא ניכנס כולנו, כי זה יגרום למהומה גדולה. ניכנס אחד אחד לחדר ואתה, שלמה, תיכנס האחרון. אז גם החליטו כולם: מה שלא יהיה, לא בוכים!

הם נכנסו לחדר, אמו של דרורי עמדה במרכזו, וכשהוא נכנס, אמו לא הכירה אותו. הוא ניגש אליה ואמר לה רק מילה אחת: מאמא! ואז – כולם בכו.

אח"כ התחילה ההופעה: כולם ישבו באולם, אמו של דרורי במרכז השורה הראשונה והמנחה הודיע: יש לנו הערב אירוע נדיר. בלהקה שתופיע בפנינו מופיע חייל שישיר לאמא שלו שיר שהוא חיבר. דרורי התכונן להופעתו והבחין באמו שיושבת באולם ומתרגמים לה כל מה שנאמר על הבמה. כשהגיע תורו, עלה לבמה ולא היה מסוגל לשיר כלל עד שברח מן הבמה. הסיבה: את השיר "את חכי" הוא כתב לאהובה ולא לאמו, והמחשבה שישקר לכל יושבי האולם – ובעיקר לאמו – הייתה בלתי-נסבלת מבחינתו.

הקהל מחא כפיים כאילו הופיע בפניו פברוטי, ודרורי מספר: "פברוטי קיבל מחיאות כפיים כי הוא לפחות שר. אני – בכלל לא שרתי שם!"

השיר העברי הופיע בספר "את חכי לי" המכיל סיפורים ושירים שתרגם לעברית אברהם שלונסקי.

על המקור הרוסי מספר ולדימיר לייקין:

קונסטנטין סימונוב חיבר את השיר ב- 27 ביוני 1941 והקדישו לאהובת-ליבו, שחקנית התיאטרון והקולנוע ולנטינה סרובה. חודשים ארוכים סירב סימונוב לפרסם את השיר כי בעיניו הוא היה אישי מדי. רק באמצע חודש ינואר 1942 פורסם השיר בעמוד השלישי של העיתון "פראבדה". החיילים הסובייטים היו גוזרים את השיר מהעיתון ושומרים אותו ליד הלב יחד עם תמונות של אהובותיהן שנשארו מאחור.

ומוסיף עמוס רודנר:

למה התכוון המשורר בשני הבתים האחרונים? בצבא האדום, במלחמת העולם השנייה הייתה אמונה שחייו של החייל בטוחים כל זמן שאישה, רעייה, אהובה - מחכה לו. אהובתו של סימונוב, הסוּפֶּר-סטארית וולנטינה סרובה, שמרה אמונים למרשל קונסנטין רוקוסובסקי.

בחדשות בן עזר 573,  אליהו הכהן מוסר מפי  אלכסיי קירילוביץ' סימונוב, בנו של המחבר קונסטנטין סימונוב, כי לשיר המקורי ברוסית מעל 25 לחנים שונים. מוסיף צבי גלעד (גרימי) מעין גדי: "בנו של קונסטנטין סימונוב ביקר בארץ ונפגש עם שלמה דרורי. לדבריו, המנגינה של דרורי היא היפה בכולן."

לחנים נוספים לשיר:

• לחן דוד זהבי
• לחן מרדכי זעירא
• לחן רבקה גוילי
• לחן מאטווי בלאנטר. האזינו למקור באתר SovMusic ולאופירה גלוסקא בעברית.
• לחן קיריל וולאדימירוביץ' מולצ'אנוב. האזינו לדמיטרי חבורוסטובסקי במקור ברוסית ולאיזי הוד בליווי מאיר רז בעברית.

עוד על השיר:

• לשיר הרוסי תרגום עברי נוסף, "חכי לי", שאינו מותאם למנגינה, מאת ש. אבן שושן. התרגום יצא לאור בעין חרוד באוסף "עמך ובלעדייך" (ללא שנה, אך רשום "נדפס בארץ ישראל", כלומר לפני קום המדינה). המקור הרוסי מזוהה שם כ"עמך ובלעדייך, יומן לירי 1942-1941".
• ראו פרודיות על השיר מאת יצחק יצחק ופמאת השבויים אצל הלגיון הירדני במלחמת השחרור.

• את חכי לי (לחן גוילי)
• את חכי לי (לחן זהבי)
• את חכי לי (לחן זעירא)

• את חכי לי - חיקוי
• את חכי לי (נוסח שבויי הלגיון הירדני במלחמת השחרור)

יום הזיכרון   יום המשפחה / יום האם   שירים מתורגמים   שירי עידוד   שירים קאנוניים   תרגומים מולחנים